"אני רואה את המדכאים של עמנו במשך הדורות, כשהם עוברים בתהלוכה ארוכה אל השכחה. אני עומד לפניכם כנציג של עם חזק ומשגשג, שנשאר בחיים אחרי כל תלאותיו, ואשר יחזיק מעמד גם לאחר הצגה מבישה זו ויוזמיה". כך אמר לפני יובל שנים אבי, חיים הרצוג, שגרירה של מדינת ישראל, בפני עצרת האומות המאוחדות, עת התקבלה ההחלטה הנבערת והמחפירה להגדיר את הציונות כצורה של גזענות.
פיסות ההחלטה הזו, שלא היתה שווה את הנייר שעליה נכתבה, התפזרו על הפודיום כשאבי קרע אותה לגזרים בסוף נאומו המכונן - שנבחר לאחד מהנאומים ששינו את העולם. 16 שנה מאוחר יותר, המאבק בהחלטה נשא פרי, כששגריר ארה"ב תומאס פיקרינג הביא לאבי, שכיהן כבר כנשיא, את החלטת האו"ם המבטלת את ההחלטה ההיא. את הנייר הזה, הזכיר לו השגריר, כבר לא צריך לקרוע.
אכן, ההחלטה ההיא, ההשוואה הזדונית ההיא בין ציונות לגזענות, מקומה בפח האשפה של ההיסטוריה. אך דור הלך ודור בא, והנה שוב מצטרפים אל מצעד האיוולת פנים וקולות חדשים, ששנאתם ובערותם אומנותם. שוב חוזים אנחנו בלב חרד כיצד הופכים הם את ארגון האומות המאוחדות, שנולד כברית אנטי־נאצית, למרכז האנטישמיות של העולם, כפי שאבחן אבי.
מנסים לקעקע את זכותנו
50 שנה חלפו מאז הזהיר אותנו כיצד באו"ם מקדמים אג'נדה שלפיה "במזרח התיכון, מהאוקיינוס האטלנטי ועד המפרץ הפרסי, מותרת נוכחות אחת בלבד, וזוהי נוכחות ערבית. אף עם אחר, יהיו שורשיו באזור ככל שיהיו, לא יהיה מורשה ליהנות מזכותו להגדרה עצמית". ושוב - למרבה הצער - אנו שומעים בלב חרד, וביתר שאת מאז טבח 7 באוקטובר, קולות שמנסים לקעקע את זכות עמנו להגדרה עצמית ולהגנה עצמית במולדתנו העתיקה, ונושאים חזון בלהות של מזרח תיכון נקי מיהודים, "מהים ועד לנהר".
בכל דור ודור אנחנו רואים כיצד שנאת היהודים עוטה פנים חדשות, ובכל דור ודור נדרשים אנחנו לעמוד מולה בראש מולם, לעמוד על זכויות עמנו ומדינתנו ולהיאבק - בזירות הקרב הביטחוניות והדיפלומטיות, לרבות זו המדינית־משפטית - על זכותנו להגדרה עצמית ולקוממיות. אנחנו נאבקים על השורשים העתיקים והעמוקים שלנו במולדתנו, על הפירות התרבותיים, הטכנולוגיים והרוחניים שהמדינה היהודית והדמוקרטית הצמיחה מתוכה ב־77 שנות עצמאות, ועל אלו שהיא תוסיף להניב.
אנחנו נאבקים יחד עם אחינו ואחיותינו היהודים ברחבי תבל, שמרגישים על בשרם כיצד הגלים האנטישמיים של השנאה והבערות מחלחלים אל חיי היומיום שלהם, בביטויי אלימות, הדרה ורדיפה שמופנים כלפיהם ביתר שאת. אנחנו נאבקים יחד עם נציגים ממשפחת העמים, שמיטיבים להבין, כפי שהיטיב לנסח אבי, כי הנושא שעומד על הפרק "איננו ישראל ואף לא הציונות. הנושא הוא המשך הקיום של ארגון זה, שנגרר על ידי קואליציה של עריצים וגזענים לדרגה הנמוכה ביותר של חוסר אמון".
אנחנו רואים כיצד דוברים ודוברות באו"ם, בבתי פרלמנט ברחבי העולם, בהפגנות אלימות ומסיתות בקמפוסים ובכיכרות מרכזיות עושים שימוש ב"לקסיקון מזויף וחסר יסוד של קלישאות פוליטיות", כלשונו של אבי, כדי להצדיק את העוולות המחפירות ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
וכמו בימים ההם כך גם בזמן הזה - מול אלה המנסים לעוות את המציאות, מול אלה המנסים להעלים ולעקור את השורשים הלאומיים שלנו, מול אלה המשתמשים בשפה נאורה לכאורה כדי להצדיק תפיסות עולם חשוכות וגזעניות - אנחנו נדרשים שוב לעמוד על צדקת דרכנו, לחשוף את השקר ואת האיוולת ולהילחם ברוח הרעה ובאידיאולוגיה המסוכנת שפושטות שוב באו"ם, עד שיישלחו גם הן אל תהום הנשייה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו