מהחמורות שידעה מערכת הביטחון: הסכנה האמיתית בפרשת הפצ"רית

הרמטכ"ל אייל זמיר אירח בסוף השבוע את מקבילו האמריקני, דן קיין. זה היה ביקור שתוכנן מראש, ושאינו חלק מרכבת השמרטפים שטסה בקו וושינגטון-ירושלים כדי לוודא שישראל אינה מפוצצת את ההסכם בעזה.

סביר שבצה"ל התכוננו לביקור הזה היטב. על הפרק שורת נושאים, שלכולם חשיבות רבה בביטחון הלאומי של ישראל: איראן ומאמציה לחדש את תכנית הטילים שלה, המצב הביטחוני השברירי בלבנון, ההסכם הביטחוני המדובר עם סוריה שמתמהמה בינתיים, שיתופי פעולה שונים בין הצבאות – וכמובן סוגית עזה, שהאמריקנים ימלאו בה תפקיד קריטי שבמידה רבה יכריע אם "ההסכם היפהפה" של הנשיא טראמפ יתקדם כמתוכנן.

בוושינגטון כבר עוסקים בקדחתנות בקידום השלב הבא שלו, למרות שחמאס מחזיק עדיין ב-11 חטופים חללים שאותם התחייב להשיב.

את זמיר העסיקו בסוף השבוע עניינים נוספים, ובראשם פרשת הפצ"רית שמטלטלת את צה"ל. הרמטכ"ל, כמו קודמו, רואה בה פגיעה אישית: האלופה יפעת תומר-ירושלמי שיקרה לו, כפי ששיקרה לבג"ץ.

זאת פרשה מהחמורות שמערכת הביטחון ידעה בעשורים האחרונים, שעיקרה לא בהדלפת החומרים מההתעללות שבוצעה לכאורה בעציר חמאס בשדה תימן: הדלפות היו ויהיו, גם חמורות ומסוכנות מזו, בהן כאלה שפגעו קשות בביטחון המדינה ולא זכו למקצת מהתהודה שלה זוכה הפרשה הנוכחית.

טוב עשתה הפצ"רית שהתפטרה. זאת לא רק ההדלפה והפגיעה בחיילי צה"ל על רקע התהודה העולמית לפרשה: זאת הפגיעה במערכת שתחתיה ומעליה – ובעיקר בשלטון החוק. במכתבה הארוך והאפולוגטי היא טענה כי רצתה להגן על המערכת ועל החוק, אבל גרמה לשניהם נזק עצום. במידה רבה מזכירה פעולתה את פעולתם של בכירי שב"כ בפרשת קו 300, שרצונם לשמור על ביטחון המדינה התגלגל לפרשה של טיוח ושקרים – בדיוק כפי שקרה כעת.

הפרקליטות הצבאית הראשית תצטרך טלטלה יסודית בעקבות הפרשה. לא רק תומר-ירושלמי תלך, סביר שגם בכירים נוספים שהיו מעורבים בפרשה במישרין או בעקיפין. יש משפטנים טובים שיוכלו להחליף אותם, ולשקם את המערכת. למשל תא"ל דורון בן-ברק, שהיה סגן פצ"ר בעבר, אחר כך הצנזור הראשי, ובשנים האחרונות מילא תפקיד בכיר בגוף ביטחוני אחר.

תפקידה של הפרקליטות הצבאית הוא לאפשר את פעילות הצבא ולהגן על חייליו. בסוף השבוע עלו טענות כי תומר-ירושלמי שיבשה במתכוון פעולות: זה קשקוש שקרי ומגמתי. היא הרימה דגל במקומות שבהם חששה כי מפקדים ולוחמים עלולים להסתבך, ולמצוא את עצמם מואשמים בפשעי מלחמה. זה היה תפקידה, וזה תפקיד הפרקליטות – לא להיות להקת מעודדות, אלא שומר סף.

צביעות כ"ץ 

כצפוי, מיהרה להקת הצבועים להסתער על הפצ"רית. בראשם התייצב שר הביטחון, ישראל כ"ץ. האיש שלא אמר עד כה מלה על הדלפה חמורה פי כמה לעיתון הבילד הגרמני – שכללה הדלפת חומר מסווג שסיכן מקור מסווג, לטובת סיכול עסקת חטופים שככל הנראה עלה בחיי חטופים – מיהר להודיע כי דרגותיה של הפצ"רית יישללו.

לו היה כ"ץ מפגין אומץ לב דומה מול שלוחת קטאר בלשכת נתניהו, או מול עמיתיו לממשלה ולכנסת שחשודים בפלילים חמורים – דיינו. אבל כ"ץ גיבור רק על מי שכפופים לו: כשנדרש באמת לשמור על הביטחון או על החוק, הוא נעלם ונאלם. ברכת רועדות אפילו מפני משימה מתבקשת של סיוע לפרקליטות במאמציה להעמיד לדין את טלי גוטליב, שעברה על החוק כשפרסמה את שמו של בכיר שב"כ.

ראוי גם לזכור כי הפרשה הזאת אינה מתחילה ונגמרת בהדלפה ובמאמצי ההסתרה והטיוח שבאו בעקבותיה, ויתגלגלו כעת לחקירה פלילית ואולי גם להעמדה לדין של הפצ"רית. זאת החביתה, שקדמה לה ביצה בדמות פרשת התעללות חמורה שהאחראים לה עומדים כעת לדין. אם ישראל חפצה להיות שומרת חוק באמת, היא לא יכולה לנהוג באויביה בפראות: זה ההבדל בינה לבינם.

מה היה אומר רבין

סביר שהפרשה הנוכחית תנוצל להמשך המתקפה נגד שלטון החוק, ובעיקר נגד בג"צ והיועצת המשפטית לממשלה. היו כבר שדרשו בסוף השבוע להרחיק אותה מחקירת הפרשה, למרות שהיא זאת שהורתה למשטרה לחקור אותה לאחר שהתבשרה עליה בידי זמיר.

הפרטים האלה פחות חשובים למי שנמצאים בקמפיין: עבורם הפרשה הנוכחית היא עוד הזדמנות לקדם את המהפכה, כשעל הכוונת השבוע גם החלשת הדמוקרטיה באמצעות חקיקה שתגביל את אמצעי התקשורת.

אפשר רק לדמיין כיצד היה נוהג בשלל העניינים האלה יצחק רבין, שהשבוע יצוינו 30 שנים להירצחו. את המושג "אחריות" החליפו יורשיו הנוכחיים בהתחמקות, כולל מחקירת המחדל הגדול בתולדות המדינה. פרשת הפרקליטה (והפרקליטות) אכן מחייבת ניקוי אורוות יסודי: המדינה זקוקה לניקוי גדול פי כמה.