מלחמות המחר דורשות את כולם -אסור להמשיך להילחם במודל הגיוס של אתמול

מדינת ישראל מונה כעשרה מיליון תושבים. היא מוקפת בכ־350 מיליון איש שרובם רואים בה מטרה לגיטימית להשמדה. ברוב שנות קיומה של ישראל האתגר הביטחוני היה ממוקד באיומים סמוכי גבול ובאויב דובר ערבית. עם איומים כאלה יכלה מערכת הביטחון להתמודד ללא השתתפותם של החרדים ושל הערבים במאמץ להגן על המדינה. הדיון בדבר גיוסם של אלה היה לאורך כל השנים האלה דיון ערכי מוסרי שהתבסס על שאלת השוויון בנטל.

ב־25 השנים הבאות האיומים מולם תתמודד ישראל יהיו אחרים לגמרי מאלה שידענו להתמודד מולם. איומים השוכנים אלפי קילומטרים מגבולנו. האויב ידבר ערבית, פרסית ואולי טורקית. לא טנקים מסתערים ולא טרור מתפרץ יהוו את ליבת האתגר הביטחוני. אנו ניאלץ להתמודד מול איומים צבאיים כמו גם איומי תודעה והשפעה.

כדי להבין את העניין, צריך לחזור למערכת עם כלביא מחודש יוני השנה. המערכה שנולדה כיוזמה ישראלית במטרה לבלום את העמקת אחיזת איראן בגבולותיה של ישראל ולפגוע בתשתיות תוקפנות מתהוות.

זו לא היתה מלחמה כוללת, אבל זו היתה הצצה חיה אל תוך מלחמות העתיד: מתקפות סייבר על תשתיות לאומיות, מאמץ תודעתי גלובלי, ניסיונות שיבוש תקשורת, שיגור של טילים בליסטיים מדויקים, ולחימה מרחוק שנמשכה ימים, מבלי שאוגדות מתמרנות שלמות חצו ברגלים, משוריינים ובטנקים. במערכה הזו שדה הקרב המרכזי לא היה גזרת עזה או לבנון - אלא שכבת האוויר, המידע, ההשפעה. אל לנו לטעות, לא היה זה מימוש מלא של תרחיש הייחוס - אלא רק טעימה ממנו.

כדי לתת מענה לתרחישי הייחוס העדכניים ישראל לא תוכל להסתפק בהישענות על מאגר אנושי המהווה רק 60% מאוכלוסייתה. אם ישראל תמשיך להשאיר את החרדים ואת הערבים מחוץ למאגר האנושי עליו מבוסס כוח המגן הישראלי היא תפסיד במלחמות הבאות. העליונות הטכנולוגית שלנו נשחקת ותשחק עוד יותר. אלפים ישלמו בחייהם.

הציבור החרדי - נכס ביטחוני

למול איומים העתידים העומדים לפתחנו אין צורך לנטוש את אורך החיים החרדי. המלחמות החדשות לא ייצרו צורך של שירות טקטי־פיזי בהיקפים גדולים. הן דורשות מוחות וכישורים מנטליים. הציבור החרדי מתאפיין בקידוש תרבות של למידה, חשיבה, משמעת עצמית וריכוז לאורך זמן - תכונות שהן בבסיסה של היכולת הביטחונית הנדרשת בשדה הקרב העתידי, יכולות שהן מרכזיות בסוגי לוחמה כמו של הפעלת כלים ויכולות צבאיות מרחוק, מערך המודיעין, הסייבר ולוחמת התודעה.

אופי תפקידים זה, יכול לדור בכפיפה אחת עם תנאי מחיה ושירות מותאמים לציבור החרדי ולאורח חייו. הוא יכול להתקיים ממשרדים, להנגיש שירות בהפרדה, מזון כשר, שעות פעילות ומתכונת מאפשרת חזרה הביתה מדי יום. מסגרות שירות המותאמות לאורח החיים החרדי - בלי לאיים עליו.

אבל הסוגיה לא נגמרת בחרדים. גם ערביי ישראל צריכים חייבים להבין שהם צריכים לקחת אחריות על ביטחונם.

הטילים האיראניים, מתקפות הסייבר והניסיונות לפגוע בתשתיות אזרחיות – לא מבחינים בין דם לדם, הם פגעו בבתים של משפחות ערביות ויהודיות כאחד. הטענה ארוכת השנים של מורכבות בשירות בטחוני למול אוכלוסייה פלשתינית הופכת ללא רלוונטית למול תרחיש הייחוס העתידי.

אנחנו צריכים לשנות פרדיגמה. הגדלת כוח המגן הישראלי הוא צו השעה. בלשון החרדים מדובר בפיקוח נפש של ממש - לא שיח רעיוני. מדינת ישראל לא תוכל לשרוד את המלחמות של המחר אם תמשיך להילחם במודל הגיוס של האתמול. זו לא הערה מוסרית. זו הערכת מצב מפוכחת.