להזיז את טורקיה וקטאר? זה אפשרי - ולישראל חלון הזדמנויות נדיר

ב־15 בספטמבר 2025 התרחש ברצועת עזה רגע היסטורי שכמעט חמק מעיני התקשורת העולמית, אך חשיבותו עמוקה: נקודת המפנה בשקיעתו של שלטון הטרור של ארגון חמאס הרצחני. זה היה היום שבו האוכלוסייה האזרחית בעזה, לראשונה זה שנים רבות, סירבה להיענות להוראות הטרוריסטים המסתתרים במנהרות, ובחרה במקום זאת להיענות לקריאות צה"ל המשודרות מהרמקולים וברשתות.

כ־800 אלף פלשתינים - גברים, נשים וטף, ארזו את מיעוט רכושם ופסעו דרומה, בהתאם להוראות הפינוי מאזורי הלחימה. חמאס ניסה למנוע, איים והפעיל לחץ אלים - אך ללא הועיל. באותו ערב, בשכונות ההרוסות של צפון עזה, מנהיגי הטרור הבינו: הם איבדו את השליטה על האוכלוסייה. זה היה רגע של התפכחות מרה.

תומכות תנועת האחים המוסלמים בזירה האזורית, בעיקר טורקיה וקטאר, מנהלות משחק דיפלומטי מתוחכם: מצד אחד הן משדרות ליברליות ופתיחות כלפי המערב, ומצד שני הן העוגן של חמאס. טורקיה מאפשרת לארגון הטרור להפעיל משרדים ומרכזי פיקוד בשטחה, ואילו קטאר מארחת את ההנהגה הבכירה של הארגון בדוחא בחסינות מלאה ותחזור לממנו.

המטרה המשותפת: לשמר את שרידי חמאס כגוף פוליטי לכאורה, כ"מפלגה לגיטימית" עם יכולת צבאית מאיימת דייה שתוכל להשתלב בשלטון עתידי בעזה בחסות טורקית־קטארית. זהו ניסיון ציני להלביש את ארגון הטרור הרצחני בחליפה פוליטית נקייה, לטהר את דימויו הבינלאומי, ובכך לאפשר לו להמשיך לאיים על ישראל מאחורי מסך של "לגיטימיות מדינית".

כאן מתעוררת השאלה המרכזית: מה מבקש ארגון הטרור חמאס להשיג בהפרותיו החוזרות והנשנות של הסכמי הפסקת האש? התשובה, כמו לרוב דברים הקשורים לארגון זה, מורכבת ופשוטה כאחד. מדובר במעשים ספורדיים ומבוזרים של מפקדים בשטח, המבקשים להוכיח לבני חמולותיהם, ללוחמים שנותרו בפיקודם ולהנהגתם כי לא נכנעו, שעדיין יש להם כוח, שהם עדיין רלוונטיים.

אלה כבר אינן החלטות אסטרטגיות שמתקבלות במועצה צבאית מסודרת או בחדר פיקוד מרכזי, משום שפשוט אין עוד מועצה או פיקוד כאלה. זו התנהלות אינרציאלית, נטולת רסן מרכזי, שנועדה לשמר אשליה הולכת ומתפוגגת של עוצמה צבאית.

להשלים את הפירוק המלא

ישראל חייבת להבין שהרגע הנוכחי הוא חלון הזדמנויות אסטרטגי נדיר. חמאס במקום הנמוך ביותר שהיה בו אי פעם מאז הקמתו. מנגנון השלטון מפורר, ההנהגה מחוסלת או במחבוא, הכוח הצבאי נשחק, המימון אזל, והתמיכה האזרחית נשחקת. זה הזמן להשלים את הפירוק המלא של יכולות הטרור, ובראש ובראשונה הוצאת טורקיה וקטאר מהמשוואה - ובגיבוי אמריקני למנוע את שיקום הארגון. המתנה לכך ש"התזמורת הדיפלומטית הבינלאומית" תיכנס לנגן את תווי השלום הרגילים שלה, תביא רק להחמצת הזדמנות זו ולחזרה למצב של איום מתמשך.

ישראל יכולה להבטיח שהפרק האחרון של שלטון הטרור בעזה אכן ייסגר לתמיד - וכשהמסך יירד על הפרק הזה, הוא לא יעלה שוב.

הכותב הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון