ידידות עם ממד חדש: היחסים בין ישראל לארה"ב עוברים שינוי טקטוני

ב־8 באוקטובר 1973 נכשלה לחלוטין מתקפת הנגד הישראלית בסיני. אל מול צבאות מצרים וסוריה השועטים קדימה במלחמת יום הכיפורים, נזקקה ישראל נואשות למה שזכה לשם "הרכבת האווירית" של תחמושת אמריקנית.

הרגע הזה העניק למזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר מנוף לחץ היסטורי במשמעויותיו. האספקה אפשרה לישראל להפוך את הקערה על פיה, ולכוחותיה להגיע עד למרחק 101 ק"מ מקהיר כשהם בצידה השני של התעלה ועל סף כיתור הארמייה השלישית המצרית, שנלכדה בגדה המזרחית של תעלת סואץ.

אך אז הגיע זמן התשלום על חבל ההצלה האמריקני: קיסינג'ר אילץ את ישראל להסיר את הכיתור מעל הארמייה הנצורה. שאיפתו למנוע מישראל ניצחון מוחלט, ובה בשעה להוכיח למצרים שרק ארה"ב מסוגלת להפעיל לחץ אפקטיבי על ישראל, היתה נחרצת יותר מרצונה של ישראל למחוק את הטראומה של 6 באוקטובר.

מזכיר המדינה הפעיל את כל מנופי הלחץ שעמדו לרשותו, כולל איום לשגר לאזור את כוחות הצי השישי שיתערבו ויפעלו להסרת הכיתור. ישראל נכנעה ללחץ ונאלצה לפתוח נתיב נסיגה לארמייה הנצורה. כך התגבש דפוס חדש ביחסי ארה"ב עם בעלת בריתה הישראלית.

כשישראל אמרה לא

זה לא תמיד היה כך. מאז כינונה כמדינה עצמאית, ועל רקע מעגל האיבה, העוינות והחרם שהוטל מצד שכנותיה בעקבות תבוסתן במלחמת העצמאות, חתרה ישראל בראשות דוד בן־גוריון לרשת ביטחון איתנה שתעניק למדינה הצעירה תמיכה צבאית ומדינית ויכולת להרתיע בכוחות עצמה את אויביה.

בן־גוריון ראה בארה"ב שותף אידיאלי, אבל היה נחוש שהשותפות לא תחייב את ישראל לוותר על ריבונותה. אמירתו המפורסמת "תנו לנו את הכלים ואנו נעשה את המלאכה" ביטאה את הנחישות הזו.

ב־1955, כשארה"ב ובריטניה יזמו את "תוכנית אלפא" - ביתור הנגב באמצעות מסדרון יבשתי בין מצרים לירדן - איים עוזר מזכיר המדינה האמריקני הנרי ביירוד על ראש הממשלה משה שרת בשליחת כוחות אמריקניים כדי לאכוף את התוכנית. תשובתו של שרת היתה: במקרה כזה ייתקלו החיילים האמריקנים בצבא ישראלי נחוש להילחם.

ב־1967 דחתה ישראל את דרישתו של נשיא צרפת שארל דה גול להימנע מהתקפה מקדימה. במהלך שנות ה־60, למרות לחציו של הנשיא קנדי שהגיעו לשיאם באיגרת רווית איומים ביוני 1963, המשיכה ישראל לשמור על מיזם דימונה באפלה כמעט מוחלטת.

קו ישיר מחבר בין 6 באוקטובר 1973 ל־7 באוקטובר בדיוק 50 שנה אחר כך. הטבח האכזרי של חמאס והמכה הצבאית של אותו היום הותירו את ישראל חבולה, המומה וכואבת. תנאי הפתיחה, שדרשו תמיכה אמריקנית מוגברת במעשה ובדיבור, נתנו בידי האמריקנים מנופי לחץ משמעותיים והובילו פקידים רשמיים מוושינגטון לשבת בישיבות הקבינט הישראלי.

התלות הגוברת

ג'ו ביידן התחלף, וכך גם הגישה כלפי ישראל בבית הלבן, שהפכה נוחה בהרבה לממשלת ישראל. הנשיא דונלד טראמפ העניק תמיכה מוחלטת: חימוש מאסיבי, מתקפה אווירית ישירה על מתקני הגרעין האיראניים, סיוע בהדיפת מתקפות הטילים האיראניים.

בד בבד, ישראל נעשתה תלויה יותר ויותר בוושינגטון, כשמדינות אירופה הכריזו עליה אמברגו נשק בזו אחר זו. שילוב של בידוד מדיני ותלות מוחלטת בתמיכה אמריקנית הפכו בהדרגה למנוף רב־עוצמה בידי טראמפ.

גם הפעם הגיעה עת התשלום. התקיפה בדוחא היתה קו פרשת המים: המהלך הישראלי פגע באופן ישיר באינטרס האמריקני, שרואה בקטאר שותפה אסטרטגית, כלכלית ועסקית במרחב כולו. ישראל לא התייעצה מראש עם הממשל והסתפקה בדיווח ברגע האחרון.

התגובה האמריקנית לא איחרה לבוא. הבית הלבן עיצב את מפת הדרכים שלו לסיום הלוחמה ולהסדר בעזה, מבלי שישראל היתה שותפה באופן מלא בדיונים. ישראל לא רק נאלצה לקבל תכתיבים אמריקניים, היא נאלצה גם לסבול השפלה פומבית: על נתניהו נכפתה התנצלות טלפונית בפני ראש ממשלת קטאר, בנוסח שהוכתב לו בבית הלבן.

כך כפה הנשיא על ישראל את הפסקת האש, למרות הסתייגויותיו של נתניהו מתשובת חמאס, וכך גם אילץ אותה לנצור את האש לאחר שהגיבה בהפצצות על הפרות ההסכם. שאיפתו של טראמפ לקדם את השלב השני של תוכניתו היתה חזקה יותר משאיפתו של נתניהו לבוא חשבון עם חמאס.

ועיקר העיקרים - לא זו בלבד שכוחות אמריקניים ומומחים אמריקנים עתידים להיות מעורבים באופן מקיף ועמוק בפיקוח על יישום ההסכמות, אלא ש־200 אנשי צבא אמריקנים יוצבו כאן בישראל לטובת העניין.

שינוי טקטוני

כך נשחק עד דק העיקרון של הישענות בלעדית על הכוח הישראלי במצבי משבר. התאדה עקרון הריבונות שאינה ניתנת לחלוקה, ונמוגה היכולת לנקוט עמדות גם בנושאי ביטחון קריטיים. על רקע זה, הענקת פרס ישראל לטראמפ מסמלת את השינוי הטקטוני: לידידות נוסף ממד של פטרונות. כשם שקיסינג'ר שדרג את יחסיו עם סאדאת באמצעות לחץ על ישראל, כך גם טראמפ לא מוכן לסכן את קשריו עם קטאר. בשני המקרים המחיר מושת על ישראל.

האם ישראל, אם תישאר מבודדת, תמצא את עצמה כישות אוטונומית בחסות פטרון נדיב - אך בעל אינטרסים שונים? ימים יגידו.