טראמפ מתעלם מהמציאות: "מלחמת העצמאות" החדשה של ישראל

אכן יש מקום להחליף את שם המלחמה, שבניגוד להבטחות הוורודות ממש לא הסתיימה. אבל יש לקרוא לה "מלחמת העצמאות החדשה", כי זהו היעד שאותו נהיה חייבים להשיג ביום שאחרי. שכן, זה שנתיים, ובייחוד בשבועות האחרונים, מתחוור עד כמה איבדנו את עצמאות המדינה ועכשיו חייבים לחזור ל־1948 - לעצם העצמאות.

השיאים המביכים, המשפילים והמסוכנים ביותר בהקשר הזה, לפחות עד כה, נרשמו ביומיים האחרונים, כאשר מול התפוצצות הפסקת האש והפרה טוטאלית של ההסכם המופרך שנחתם בוושינגטון, רה"מ בנימין נתניהו ציית להכתבות בוטות מהבית הלבן והוריד את כולנו על הגחון. זה קרה אחרי שחמאס המחיש סופית שהוא כאן כדי להישאר, ולהמשיך כדרכו. אחרי שהוא פתח במתקפה חוצפנית במיוחד, במטרה לסלק כל מחשבה על פירוקו מנשק ושליטתו המוחלטת, הוא הוכיח עד כמה לא פרץ שלום ואין כל סיכוי להגשים את יומרות ההסכם המסוכן שעליו חתם ראש הממשלה.

במהלך המלחמה התברר שהעצמאות שלנו מפוקפקת למדי. ההכתבות של אנשי ביידן, הבירות האירופיות והאג תרמו לדשדוש בעזה, להפסקת המלחמה מול חיזבאללה מוקדם מדי ולהבלגה מול שתי התקפות מאיראן.

במשך שמונה חודשים, מאז בחירת טראמפ, ניתנה לישראל יד חופשית לעשות את מה שנשיא ארה"ב אוהב ומעריך אצל אחרים: לנצח. אבל ישראל של נתניהו וזמיר בחרה שלא לנצח, ובד בבד הכניסה אותנו לבידוד בינלאומי חסר תקדים. על הרקע הזה, מרוב חולשה ואובדן דרך, תמרן אותנו רה"מ לתוך מלכודת בינלאומית איומה.

רבות כבר נכתב על ההסכם המופלא, שבמסגרתו הסכימה ישראל לבנאום עזה, עם אופק ליו"ש. אחרי ההתנצלות המבישה לקטאר, הפקיד נתניהו את גורלנו בידי קואליציה בינלאומית בהובלת ידידינו מטורקיה, מקטאר וממצרים. חמור מכל, על פי סעיף 17 להסכם, גם אם חמאס לא יתפרק מכוחו ומנשקו, אין לישראל כל סמכות לפעול לבדה. הכוח הבינלאומי יוקם בכל זאת, והוא שיידרש לבצע את מה שברור שלא יקרה: לפרק את ארגון הטרור מנשק ולנטרל את המנהרות. ולא פחות חמור, נתניהו סיפק לפיקציית השליטה הבינלאומית גם אופק להקמת מדינה פלשתינית, אם הרשות תתנהג יפה.

אין היתכנות להסכם

חלפו ימים בלבד מחגיגות השלום, והוכח מה שהיה ברור מראש - שאין כל היתכנות לאבן המסד של ההסכמים וההצהרות: חמאס נותר אותו חמאס מרושע ורצחני, שרק ישראל חייבת לשים לו קץ בעצמה. אבל מלכודת אובדן העצמאות שאליה הובלנו גורמת לכך שממשלת ישראל ממשיכה לפעול בעולם דמיוני והזוי, כאילו לא היו הפרות מעולם.

דונלד טראמפ מחויב לחזון הילדותי שבו השוויץ בפני העולם, רתום לאינטרסים הכלכליים שלו, ולכן מתעלם בכוונה מהמציאות שכבר טפחה על פניו. כך הוא מכחיש את קריסת ההסכם, כדי שלא ייאלץ להסיק את המסקנות המתחייבות. ישראל של בנימין נתניהו מצייתת, אפילו ללא מחאה.

פתיחת מעבר רפיח, הפסקת התקיפות, המשך ההתארגנות של הכוח הרב־לאומי, העברת מלוא הסיוע לעזה, תחילת הדיון בשלב ב' של הסכם שכבר קרס - כל אלו ממחישים דפוס פעולה ישראלי אובדני, כאילו היינו בובת סמרטוטים שסוממה. לכך חייבים לשים קץ, ומייד. קל לעשות שימוש באי-החזרת גופות החטופים, בהתקפות חמאס ובהצהרותיו כדי לפרק ולנטרל את הסכם וושינגטון לחלוטין.

לא להפסקת אש, לא לכוח בינלאומי, לא לשליטה של הרשות במעבר רפיח ולפתיחתו, לא לכוחות שאימנה מצרים, ודאי שלא למעורבות של אבו מאזן ולאופק למדינה פלשתינית. חמאס מגיש לנו על מגש של דם את ההוכחה שחייבים לחזור לשפיות ולעצמאות, וגם את ההצדקה לכך, אבל ספק רב אם בנימין נתניהו מסוגל בכלל להיענות לאתגר.