ההפתעה של פרס הנובל לשלום שהיה קשה להבחין בה בתוך מהומת שלילת הפרס מטראמפ היא שהזוכה, מצ'אדו, מנהיגת האופוזיציה בוונצואלה, היא בעצם חסידה גדולה של הנשיא טראמפ וידידה גדולה של ישראל.
זר גדול לשגריר ישראל בסינגפור, אלי ורד חזן, שטיפח איתה את הקשרים מטעם הליכוד. מצ'אדו היא עוד אחת מהמנהיגים והמנהיגות בעולם שנמצאים בכוננות מאחורי הקלעים כדי להפוך את התמונה של זירה בינלאומית עוינת עד כדי היסטריה לישראל.
רגע ההכרזה על הזוכה בפרס נובל לשלום מריה קורינה מצ'אדו | רויטרס
זהו עולם שבשעה ההיסטורית הנוכחית מורכב מכמה ממשלות הנשלטות בידי מפלגות שמאל תומכות חמאס. יש להם רוח גבית לא רק מהשמאל הישראלי, אלא בעיקר מהאו"ם והגופים המשפטיים פוליטיים שלו.
אפשר להגיד על הנשיא דונלד טראמפ הרבה דברים, גם לשלילה, אבל ההבנה שלו לגבי מרכזיותה של ישראל והיכולת שלו להבחין בין טוב לרע הן שמבדילות אותו מהמנהיגים הקטנוניים וחסרי-היכולת שאיתם הוא צריך להתעסק בעיקר באירופה. לנאום בכנסת זה כבוד יותר גדול מלנאום בעצרת האו"ם, אולי גם יותר מאשר במליאת הקונגרס האמריקני.
טראמפ יגיע מחר לישראל כשהחטופים כבר משוחררים ונפגשו עם בני משפחותיהם. לפחות זאת התקווה הגדולה. המנהיג האמריקני הזכור שביקר בישראל אחרי מלחמה גדולה היה ריצ'רד ניקסון. היום כבר לא בושה להגיד שבחלקים מסוימים של נשיאותו, ניקסון היה נשיא טוב וחשוב. כמו טראמפ גם הוא התייצב ברגע האמת לצד ישראל וסייע לה במידה שאף נשיא עד טראמפ לא עשה.
טראמפ קורא לסמטוכה של הסכם הפסקת האש והחזרת החטופים "שלום". האמת, זה לא נראה כמו שלום. או זה לא נראה כמו "הסכם שלום" מהסוג שמנהיגי אוסלו הישראלים ונביאי קמפ דייויד וההתנתקות מכירים. זה הסכם שמבוסס על כוח. כוחו של צה"ל, ונחישותם של צה"ל והממשלה לפעול דווקא בתחומים שמכונים החורים בגבינה. יותר חורים מגבינה.
זה לא שלילי מבחינת ישראל. השקט ישמר לא על בסיס של פשרה וציפיה שהצד השני ימלא את חלקו – זאת על אף שבשמאל מעניקים יותר אמון לחמאס מאשר לממשלת ישראל. השקט ישמר על ידי תגובות נמרצות לכל מה שלא מוביל לפירוז. ויש סבירות שהתוצאות תהיינה חיוביות.
טראמפ מגיע למדינה שבה הוא מוצא שותפים טובים שיודעים לתקשר איתו. עד כה הוא נכשל בהשגת הפסקת אש אפילו חלקית באוקראינה. כל מי שצופה לעבר אירופה מבין שרוסיה של פוטין מרחיבה את המלחמה לארצות נוספות ביבשת באמצעות האסטרטגיה של המלחמה ההיברידית, שעליה דיבר העורך המודח של 'לה רפובליקה' האיטלקי.
באוקראינה אין סיום-מלחמה מסיבה פשוטה: הצד שוחר השלום לא מספיק חזק כדי להשיג יתרון ברור על האויב שלו. ישראל בהנהגת נתניהו השיגה הכרעה בממד הצבאי על חמאס, גם אם הארגון עדיין מחזיק אלפי מחבלים עם נשק מגוון. בעזרת המנוף האמריקני הגענו להפסקת אש שהיא מספיק טובה מבחינתנו.
הודו, שהנשיא טראמפ עצר את מלחמתה מול פקיסטאן, ושגם לא מרוצה מהפסקת האש, הגיעה למשבר טפשי ביחסיה עם ארה"ב. זה אומר שמה שישראל מקבלת בשותפות האמיצה עם טראמפ ואנשיו שווה את כל הבעיות שעוד נצטרך לפתור בדרך. כרגע, עם ישראל מקבל באהבה את הנשיא שעושה את ההבדל.
