המחירים הגבוהים שישראל משלמת על עסקת החטופים

בוויכוח מה הביא לפריצת הדרך ולהסכמת חמאס לשחרור כל החטופים תמורה להפסקת הלחימה, נסיגה משמעותית ולא מלאה של צה"ל מרצועת עזה ושחרור מחבלים מבתי הכלא בישראל זה כמו לשכנע את המשוכנעים בכל צד.

זה הבטוח שרק הלחץ הצבאי של "מרכבות גדעון ב" והמהלך לכיבוש העיר עזה והצד השני שמשוכנע שכישלון חיסול הנהגת חמאס חו"ל בקטאר, דווקא הוא זה שהביא לפריצת הדרך.

לא משנה מי מהצדדים צודק וגם לא בטוח שיש תשובה מוחלטת לסוגיה. על דבר אחד אין ויכוח - המחירים שלא היו חלק מכל הצעה או הסכם שהתגבש לפני היציאה לכיבוש העיר עזה ולא לפני הניסיון הכושל של הפעולה בקטאר.

ברית הגנה בין ארצות הברית וקטאר 

צו נשיאותי שהוא ברית הגנה, אשר מעלה את מערכת היחסים בין שתי המדינות לרמת המחויבות הגבוהה ביותר. אז נכון שלישראל אין שאיפות לכבוש את קטאר, אבל ישראל איבדה את הגמישות לפעול מול רבי המרצחים של ארגוני הטרור והפכה את קטאר למדינת מקלט עם חסינות מוחלטת מפני פגיעה.

התקרבות בין ארצות הברית לטורקיה

הסכמת האמריקנים לספק מטוסי קרב F-35 לטורקיה היא מהלך שמפר באופן בולט את היתרון האיכותי של ישראל באזור, עיקרון שמעוגן בחוק האמריקני. את יחסה של טורקיה לישראל לא צריך לפרט והכנסתה כשחקנית פעילה ומרכזית בסכסוך הישראלי-פלשתיני איננה מבשרת טובות לישראל. את המשמעות של המטוס המתקדם בעולם שעלול לפגוש אותנו מעל סוריה היינו רוצים למנוע.

מדינה פלשתינית

בכל אחד מהמשאים ומתנים וההסכמים שהיו על השולחן בשנתיים האחרונות, עניין המדינה הפלשתינית לא היה מוזכר אפילו לא ברמיזה. במתווה 20 הנקודות של טראמפ, שני סעיפים מדברים על הפיל שבחדר: "יפתח נתיב אמין שבסופו תהיה הכרה והשתיים יקיימו דיאלוג לדו קיום".

אלה ניסוחים שלא מותירים מקום לספק, גם לאלה המתעקשים על כך וגם אם מדובר על תהליך לא קצוב בזמן שספק רב אם יוביל להקמתה של מדינה פלשתינית. עצם ההסכמה על הדיון והתהליך היה מספיק כדי להזדעק אחרי ה-7 באוקטובר.

לפתור בעיה אחת ולייצר אחרות במקביל

סוגיית החמאס ורצועת עזה כבר מזמן אינם בעיה מקומית המאפשרת מבט וטיפול באופן צר של האירוע. ההשפעה היא אזורית וגלובלית. עזה היתה ונשארה מפתח לפיתרון בעיות רחבות הרבה יותר, פתרון סוגיית עזה יאפשר את ההרחבה האזורית של הסכמי השלום, יאפשר מיקוד באתגר המרכזי באיראן, ייתן פתח לתחילת היציאה מהבידוד הבינלאומי וחזרה למשפחת העמים.

לכן, כאשר תוצרי הלוואי של המיקוד בהסכם מול החמאס בעזה יוצאים הרחק מגבולותיה ואינם תמיד תואמים לאינטרסים של ישראל, אסור שנהיה מופתעים. אנחנו צריכים בעיקר להבין את ההשלכות, להיערך אליהן, ובחלק מהמקרים להימנע מלהיקלע אליהן.

שלוש הדוגמאות הללו הן רק קצה הקרחון של השפעות תהליכי המשא ומתן במשך שנתיים מול החמאס. הן חוצות כל ויכוח וכולן מתיישבות עם האמירה - פתרת בעיה אחת, וייצרת שתי בעיות גדולות יותר.

בנקודת הזמן הזו ולמציאות אליה נקלענו אחרי שנתיים של מלחמה לא בטוח שאפשר היה למנוע את התהוותן של שלוש סוגיות מורכבות ורבות השפעה כל כך גדולות, את זה היה צריך לתכנן ולחשוב לפני.

פעם נוספת הוכח כי ישראל נעדרת חשיבת מתכללת מרחיקת מעוף, דוחקת בעיות עד למצב אין ברירה, או לחילופין דוחה החלטות עד שהן מתקבלות על ידי גורמים חיצוניים.

בשלב זה נתפלל שההסכם לשחרור החטופים יחזירם ארצה במהרה. מיד לאחר מכן נטפל בהשפעות הלוואי של ההסכם שהוביל לשחרורם.

תת אלוף (מיל) צביקה חיימוביץ, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי