העסקה המסתמנת היא ממש לא נצחון מוחלט. רחוק מכך.

יכול להיות שההסכם שייחתם עם חמאס הוא כורח המציאות. יהיו כאלה שיראו בו הישג גדול ויהיו אחרים שימנו את מגרעותיו, אבל דבר אחד הוא ודאי לא: ההסכם הזה אינו "הניצחון המוחלט". רחוק מכך.

מדינה שנאלצת לשחרר מהכלא 250 רבי מרצחים, אסירי עולם - וישראל הסכימה לעשות זאת -  היא מדינה נסחטת, שנכנעת לטרור. לפחות בנקודה הזאת – הטרור הוריד אותנו על הברכיים.

מדינה שתשחרר מהכלא את עבאס א-סייד (35 מאסרי עולם), מתכנן טבח ליל הסדר במלון פארק בנתניה, שבו נרצחו 30 בני אדם ונפצעו 160 ומי שביקש מאחיינו לשלב במטעני הנפץ גם רעל ציאניד, או את חסן סלאמה, ממפקדי הזרוע הצבאית של חמאס, שעבר הכשרה צבאית בלבנון אצל חיזבאללה ומשמרות המהפכה ואחראי לרצח עשרות ישראלים (46 מאסרי עולם), ואפילו סמלים כמרוואן ברגותי ("רק" חמשה מאסרי עולם) או אחמד סעאדת, מתכנן רצח השר זאבי – אינה רשאית לטעון לניצחון מוחלט

ישראל שהתחייבה לשחרר את רבי טבחים הללו או דומיהם, היא אמנם מדינה שמקדשת את חיי חטופיה , אך היא גם מדינה שממשכנת את חיי אזרחיה. שהרי, כשמדובר במחבלים: פעם רוצח – תמיד רוצח. 85% מהמחבלים המשוחררים בעשורים האחרונים, שבו לטרור וחזרו לפגע או להרוג בנו. אין באמת  סיבה שהפעם זה יהיה אחרת. אנו משחררים מהכלא פצצות זמן מתקתקות.

אז יכול להיות שאין ברירה, אבל אנא – חדלו למכור לנו את ההסכם הזה כ"ניצחון מוחלט". יש בו הישגים יפים לישראל, אבל הוא רחוק מלהיות ניצחון מוחלט. הרסנו עד היסוד חלקים גדולים מרצועת עזה ושיטחנו אותם. הקמנו פרימטר, חיסלנו עשרות אלפי מחבלים, ביתרנו את הרצועה. השמדנו מאות ק"מ של מערך תת קרקע. ציר פילדלפי בידינו, ועוד ועוד. 

אך לצד זה סימנו בענק לטרור שבשורה התחתונה, הדרך להשגת שחרור רוצחים וטובחים ועוד מיני דרישות דמיוניות, היא באמצעות עוד חטיפות; שנקודת החוזק של החברה הישראלית – מצוות פדיון שבויים וערבות ההדדית, היא גם נקודת החולשה והשבר שלה, כי הערבות ההדדית הזאת הולכת עד הקצה הכי מסוכן, של ריקון בתי הכלא ממי שרצח, ובוודאות גבוהה ישוב לרצוח, או להכווין מעשי רצח.

אנחנו נשמח עד הגג כשהחטופים יחזרו, והלב יהלום בהתרגשות והעיניים ידמעו, אבל די לדבר על "ניצחון מוחלט", כי מי שמשלח לרחובות, או לגבולות, גם אם באונס ובכורח, גלריה כזאת של רוצחים אכזרים, שהותירו אחריהם שובל של דם ושכול וכאב, ועלולים בסבירות גבוהה לנסות ולשחזר את מעשיהם -  נכנע לטרור כדי לשחרר את חטופיו, אבל נכנע לטרור.

המחבלים המשוחררים בעסקת ג'יבריל בקיץ 1985 הפכו לשדרה המרכזית של האינתיפאדה הראשונה, שבה נרצחו 165 ישראלים; כמחצית מהטרוריסטים ששוחררו בעקבות הסכמי אוסלו השתלבו במנגנוני הטרור הפלשתיניים, ורבים מהם השתתפו באינתיפאדה השנייה שבה נרצחו 1,178 ישראלים; משוחררי עסקת שליט בנו את עיר הטרור הגדולה בעולם, עזה, והביאו עלינו את טבח 7 באוקטובר.  

גם אם צריך לבצע את העסקה, חובה לשאול היום לאן יביאו אותנו המחבלים משוחררי עסקת  2025? לדרוש מהשב"כ ומצה"ל ומהמוסד, תשובה לשאלה, כיצד הפעם הם יצליחו במקום שבו נכשלו לאחר עסקאות קודמות - לבלום ולמנוע את טרור המחבלים המשוחררים?