נתניהו התאמץ לשכנע את העולם כי אין הבדל בין חמאס לעבאס - אבל נחשו מי ישלוט ברצועה?

המסמך שהוסכם עליו הערב בין טראמפ ונתניהו חורג בהרבה מניסיון לסיים את המלחמה בעזה ולשחרר את החטופים. זו הדרך למנף את השפל העמוק שאליו הגיע האזור, לתהליך שאמור לסיים את הסכסוך הארוך.

לאחר שנים שבהן התאמץ נתניהו לשכנע את הישראלים ואת העולם כולו כי אין הבדל בין החמאס ועבאס, הוא מציע לרשות הפלשתינית - לאחר שגוף בין לאומי זמני ינהל את הרצועה - לעשות זאת בעצמה.

זה ממש לא מעניין אותי שתכנית טראמפ כבר הוצעה על ידי קודמו, ג'ו ביידן, בהשראת נתניהו, שדחה אותה בסופו של יום.

לא מעניין אותי שנתניהו הסכים, וחזר בו, והסכים. שהוא טען כל הזמן שעל "הבוקר שאחרי" מדברים רק בבוקר שאחרי, ושעד תום המלחמה, אין מקום לעסוק בשאלות אודות מה שיקרה בעקבותיה, עד אשר התגלה כי ידיו היו ריקות כאשר התקרב לרגע האמת.

לא מעניין אותי שבמהלך השנתיים האחרונות הוא קבע שהמשך המלחמה והצלחת החטופים הם שתי מטרות המשלימות זו את זו, עד שהסתבר גם לו, שצדקו האומרים כי המלחמה מסכנת את החטופים, וכי יש לסיים אותה גם בלי לנתק את פתיל חייו של אחרון הטרוריסטים בחמאס.

איני מצליח להבין מה הביא את נתניהו לפעול בקטאר (ה"מסובכת"), ומה רצה להשיג בחיסול, עד שמצא עצמו מתנצל על מעשהו. בדיוק כפי שנאלץ לעשות, לבקשת ברק אובמה מול טיפ ארדואן, בעקבות הריגת מניין הנוסעים על המרמרה לפני 15 שנה. אבל זה לא מעניין אותי.

גם מניעיו של טראמפ אינם מעניינים אותי. אני מוחא כפיים לילד המגודל שאין לו שליטה על פיו, ונורא רוצה שיעריכו אותו, על דברים שאת חלקם עשה ואת רובם לא עשה, ואשר רוצה להוכיח לעולם כי בסופו של יום, דוקא הוא, המשנה את שם משרד ההגנה ל"משרד המלחמה", דווקא הוא יזכה בפרס נובל לשלום.

אני מקווה כי באימוץ הגישה הדוחה את החמאס לחלוטין, ואשר רואה ברשות הפלשתינית את מי שתשלוט בעתיד ברצועת עזה, יהיה משום כפרה על הנזק שגרם לו כאשר ניסה לשכנע את העולם כי אין הבדל בין חמאס ואש"פ, וכי משום כך – אין לישראל שום פרטנר הנראה באופק.

הוא יודע את כל הפרטים הכמוסים של שיתוף הפעולה בין ישראל והרשות הפלשתינית, והוא יכול להעריך מה מספר הישראלים שחייהם ניצלו כתוצאה משיתוף פעולה זה. הוא מקשיב לנשיא הפלשתיני, מחמוד עבאס, שמייד לאחר הטבח הנורא אמר כי מה שעשה החמאס לעניין הפלשתיני הוא הנכבה השנייה.

הוא קרא לחמאס לשחרר מייד את כל החטופים, הוא עומד על כך שהחמאס לא ייקח חלק בשלטון בכל הסדר שיימצא לעזה. הוא היה זה שיצא מול ערפאת במהלך האינטיפדה השנייה ודרש ממנו להפסיק אותה בגלל הנזק שהיא גורמת לאינטרס הלאומי של העם הפלשתיני. יש לו ביקורת רבה על ישראל, אבל הוא מכיר היטב את היתרון בשכנות שבין ישראל והמדינה הפלשתינית העתידה. ובעוד החמאס יוצא חוצץ כנגד פתרון שתי המדינות, משום שהוא מתנגד לכל נוכחות יהודית בין הנהר לים, עבור הנשיא הפלשתיני - זו משאת חייו.

בהשוואה המעוותת וחסרת הבסיס בין החמאס ועבאס, מוביל נתניהו ל"פתרון" שבו מיעוט יהודי ישלוט ברוב פלשתיני, וישראל לא תהיה יהודית ולא דמוקרטית. כל מי שאומר כי "כל היהודים אותו דבר" או "כל הפלשתינים אותו דבר" מציע לנו חיים על החרב, סופר ספרטה, ועתיד אפל.

אם באמת נגיע עכשיו להסכמות בין לאומיות, שהרשות הפלשתינית תהיה חלק כזה או אחר מהן, יהיה עלינו , מהר ככל האפשר, לפנות למשא ומתן על הסכם קבע ישראלי-פלשתיני עם הפרטנר הפלשתיני היחיד שיש לישראל, ואשר ממתין לנו ברמאללה.