מה הסיכוי שהמילים היפות שנאמרו בוושינגטון יצאו לפועל?

אם "תכנית 20 הנקודות" כפי שפורסמה הערב על ידי הבית הלבן, תיושם ככתבה וכלשונה היא תעבור מבחינת ישראל

זו מלחמה קשה. היא נמשכת שנתיים. צה"ל, ובפרט כוחות המילואים ובני משפחותיהם, המשפחות השכולות והפצועים, נתנו כל מה שהם יכולים ומעבר לזה. הציר האיראני הוקרס. איום הגרעין הורחק. הרפובליקה האסלאמית מלקקת את פצעיה. יש 20 חטופים חיים ועוד 28 חללים שצריך להביא הביתה.

לא שזו תוצאה מושלמת. ודאי לא הניצחון המוחלט שנתניהו הבטיח לנו. קיים בהחלט חשש שחמאס ימשיך להיות פעיל מתחת לפני השטח בעזה. אבל כנראה שזה המקסימום שמדינת ישראל יכולה להשיג בתנאים הנוכחיים. אפילו הסעיפים הבעייתיים, המאזכרים את הרשות הפלסטינית ואת "המדינה הפלסטינית", הם כאלה שבפועל לא צפויים לקרום עור וגידים במציאות. לכן, ישראל יכולה לחיות עם הטקסט.

וזו השאלה העיקרית כרגע. האם המילים היפות שיצאו מוושינגטון הערב ייושמו כפי שהן בשטח. האם חמאס יסכים לעסקה וישחרר את אנשינו? האם באמת יתפרק מנשקו? האם לא יהיה מעורב בשלטון? האם תהיה דה חמאסיזציה? האם הכוח הבינלאומי ימנע את הפיכתה של עזה שוב לאזור עוין נגד ישראל? האם יעקור אחת ולתמיד את השנאה וההשנאה מערביי עזה בשלב בראשון?

האמת היא שקשה להאמין. בדיוק כפי שבלבנון בסופו של דבר ישראל היא השוטר שממשיך לטפל באיומים שממשיכים להתפתח מצד חיזבאללה, כך די בטוח שגם בעזה ימשיך לבעבע הטרור. ויתירה מכך, הלקח הראשון במעלה מהטבח הוא לא לתת לאיום להתפתח. ולכן המבחן הישראלי יהיה עמידה על המשמר, גם מול הכוח הבינלאומי שינהל את עזה. יהיה זה מבחן קיומי.

בסופו של דבר התוצאה הבינונית הזו היא תוצר של נתניהו מתחילה ועד סוף. הוא זה שנתן לחמאס להפוך למפלצת רצח תחת האף שלו ושלנו. הוא זה שלא הפיק את הלקחים הנכונים מהמבצעים הרבים בעזה שקרו במשמרת הארוכה שלו. הוא זה שנפל למלכודת האסטרטגית שטמן לו סינוואר.

לאורך שתי שנות המלחמה, אפשר לומר שנתניהו כן הפיק את הלקח הנכון. הוא הפך את ישראל לבריון של המזרח התיכון ושיפר את המאזן האסטרטגי שלנו. אנחנו חזקים יותר מאויבנו ובהרבה. ועדיין, חמאס היה צריך להיות מושמד לחלוטין – מה שלא קרה. גם התוצאה הזו על אחריותו. הוא הוביל את המלחמה ונהג נכון כאשר סרב לסיים אותה בשלבים מוקדמים יותר, בטרם הטיפול באיראן ובחיזבאללה כולל הבונוס של הפלת אסד.

ועדיין לא היינו צריכים להגיע לכל זה. מהלכים נכונים מול עזה לאורך שני העשורים שנתניהו מוביל את ישראל, היו מונעים מראש את הקטסטרופה של השנתיים האחרונות.

אחד המהלכים השגויים שגם עליו נתניהו שילם אתמול הוא קבלת הכסף מקטאר. הרי קטאר היא זו שמארחת את חמאס, מממנת אותו, מנהלת אל ג'זירה, תומכת במשפיענים אנטי ישראליים ברשתות, משלמת ל"חוקרים" אנטי ציוניים באקדמיה האמריקנית ולא הביעה עד היום חרטה על תרומתה לטבח.

נתניהו הוא זה שהכניס מראש את הכסף הטמא של קטאר לעזה, מה שבדיעבד התברר כמרכיב מרכזי בהתחמשות הארגון ובסופו של דבר הוביל לטבח. אז והיום, במקום להפגין עמוד שדרה ערכי, הוא המשיך לפלרטט עם המדינה שמנסרת את הלגיטימציה סביב עצם קיומנו, ועושה זאת גם תוך כדי המלחמה. היא זו שהייתה צריכה להתנצל בפנינו ולא ההפך.

"בדרך שאדם הולך, מוליכים אותו", אמרו חכמים. ואכן, נתניהו הביא ישראל גם אל המלחמה וגם - כנראה - אל סיומה.

וה"כנראה" פה חשוב מאוד. כי כאמור, המבחן הוא בביצוע בשטח. אף שההכרזה הערב על סיום המלחמה היא מרגשת, צריך לקחת בחשבון שאי אפשר לסמוך על מרצחי חמאס, ולכן יתכן בהחלט שקרבות קשים עדיין לפנינו.