"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

קודם כל התיישבות ואחר כך - ריבונות

הכרתן של מדינות רבות במדינה פלשתינית כוללת גם הכרה בתביעת השיבה • התשובה המתבקשת היא שיבה יהודית התיישבותית

,עודכן
0השמעה
יהודה ושומרון (ארכיון). צילום: באדיבות מועצת גוש עציון

עוד לפני החלת ריבונות ביהודה ושומרון -ניתן ורצוי להגיב על צונאמי ההכרה של מדינות רבות במדינה פלשתינית בצונאמי התיישבותי. רבים לא נתנו את דעתם על כך שהחלטת העצרת הכללית של האו"ם מלפני שבועיים כוללת גם הכרה בזכות השיבה שהפלשתינים תובעים לעצמם - שיבה אל תוך גבולות ישראל הקטנה, שבתוך הקו הירוק.

התגובה המתבקשת היא שיבה יהודית, אסטרטגית, מוכוונת מטרה, שתכליתה המוצהרת היא שיבוש ההיתכנות להקמת מדינה פלשתינית, שהיא אבי אבות הטומאה - גם פוגעת בזכויותינו, גם בביטחוננו, וגם מעניקה פרס לפלשתינאצים מהחמאס ולטרור.

אולם העצרת הכללית של האו"ם,צילום: איי.אף.פי.

יש לישראל ארגז כלים עשיר כדי לפעול בשטח לסיכול המדינה הפלשתינית. תוכנית ההתיישבות הראשונה בתור היא E-1, תוכנית החיבור בין ירושלים למעלה אדומים, שממשלים קודמים בארה"ב הכשילו, כדי שישראל לא תקטע את רצף הבנייה שהפלשתינים מבקשים ליצור בין צפון יו"ש (אזור רמאללה) לבין דרום יו"ש (אזור חברון), וכדי שישראל לא תיצור רצף התיישבותי משלה מירושלים מזרחה בואכה ים המלח.

השנייה בתור היא בניית השכונה היהודית, על קרקע בבעלות יהודית, בעטרות שבצפון ירושלים. הבנייה הזא תכריע אם 'האצבע הצפונית' של ירושלים, שלוי אשכול וחבריו סיפחו ב־1967, תישאר חלק ממרקם ההתיישבות הישראלי־יהודי, או שהפלשתינים ישתלטו עליה, ואף ינתקו אותה ריבונית מירושלים, כפי שהם שואפים, לטובת חלום המדינה הפלשתינית שלהם.

הקמת יישובים להעמקת האחיזה

אבל זה אינו מספיק. יש עוד תוכניות בקנה, שצריך לממש אותן מיידית. הכרזות לא יספיקו. למועצה האזורית בקעת הירדן יש תוכנית להקים את עיר התמרים, יישוב עירוני חרדי גדול, סמוך ליריחו, וגם יישוב בצפון הבקעה שיחבר את שדמות מחולה ובתרונות לארגמן. כרגע השטח העצום שבין היישובים הללו ריק מהתיישבות יהודית.

גם רחבעם, שעתיד על פי החלטת הממשלה מיום ירושלים האחרון לקום בגוש שילה, הוא יישוב אסטרטגי שיעמיק את האחיזה הישראלית בסמיכות לכביש 505, בקטע שבין כפר תפוח למגדלים שבשומרון. הוא הדין במעלות חלחול, הידוע גם כגבעת אשר, סמוך לכביש עוקף אל־ערוב, שאליה כבר עלו ראשוני המתיישבים, אך יש צורך לבססו, לעבותו ולהגדילו כדי שאכן יהפוך לנקודת התיישבות משמעותית בין קריית ארבע לגוש עציון.

להשקעה בנקודה זאת, ובנקודות דומות נוספות שתפקידן לייצר רצפים התיישבותיים יהודיים במקומות שהרצף הזה נעדר מהם כיום, תהיה תועלת לא פחותה, ואולי אף גדולה יותר, מאשר הכרזות על ריבונות.

בניגוד לעבר, את ההתיישבות האסטרטגית הזאת אין לבצע במחשכים או במחתרת. בדיוק הפוך: שהעולם יראה ויבין ויידע שעם ישראל שב לארצו, למולדת העתיקה שלו; שהמולדת הזאת אינה מטבע מדיני עובר לסוחר, ושעוד לפני ענייננו בביטחון (שחשוב כמובן מאוד) יש לנו עניין במימוש שיבת ציון, בחזרה לציון. ומה יותר ציון מאשר ירושלים וסביבותיה, חבלי המולדת העתיקים ונופי התנ"ך ביהודה ושומרון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר