בניגוד להערכות האופטימיות שההכרה תותנה בשחרור חטופים ובדרישה מחמאס להתפרק מנשקו, אוסטרליה, בריטניה וקנדה הודיעו על כניסה מידית לתוקף של ההצהרה. כלומר, התרחיש החמור יותר הוא זה שיושם. סביר להניח שנשיא צרפת מקרון, שהתניע את התהליך כולו ומחר יישא את ההצהרה באו"ם, לא "יעקוף משמאל" את עמיתיו ויוותר על ההתניות הנ"ל גם הוא. זה לא טוב.
הקשבתי להצהרה של סטאמר. הגם שהצעד שלו ושל עמיתיו פסול כמובן, ברור שהוא מגיע על רקע כישלון הסברתי מהדהד והתארכות ארוכה של המלחמה, מעל ומעבר ל"אורך הנשימה המדיני".
האחריות לכישלון ההסברתי מונחת על כתפיו של ראש הממשלה, שבמקום להרחיב את כלי ההסברה בעת זו, ייבש אותם. האחריות להתארכות המלחמה מונחת גם על נתניהו אבל גם על הצבא, קודם כל תחת הלוי אבל גם תחת זמיר. בתפיסת הביטחון של ישראל נקבע שהמלחמות חייבות להיות קצרות. הממשלה והצבא הפרו את העיקרון הזה והתוצאות בהתאם.
הגם שהמהלך מקומם ופסול, מדובר בעיקר בעלבון לישראל אך כזה שנעדר משמעות מעשית. 146 מדינות הכירו ב"מדינה פלשתינית", כבר לפני עשרות שנים. "שגרירויות" פלשתחניות יש בבירות המערב כבר שנים רבות. זה לא העלה ולא הוריד דבר. לכן, צריך להגיב מהראש ולא מהבטן.
האתגר הממשי שמחכה השבוע לישראל הוא כוונה של האיחוד האירופי לפגוע בהסכמי הסחר עם ישראל. צעד כזה יפגע בכלכלה, ופגיעה בכלכלה מקטינה את הכוח הכלכלי לרכוש משאבים ביטחוניים.
לפיכך, נתניהו צריך להגיב באופן כזה שלא יתניע תגובת בומרנג שתפגע בסופו של דבר בישראל, אלא יעניש ישירות את מי שפגעו בנו ויחזק את האינטרסים של ישראל בארץ. למשל, סגירות הקונסוליות של בריטניה, קנדה וצרפת במזרח ירושלים ומניעת כניסה של הנציג האוסטרלי היושב דרך קבע ברמאללה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו