זו לא קלישאה: תושבי העולם הנאור ומנהיגיהם אוהבים יהודים מתים

נשאלתי היום פעמים מספר עד כמה מצבה של ישראל גרוע, עד כמה עלינו להתחיל לדאוג בשל הצעדים המסתמנים של האיחוד האירופי נגדנו, ובראשם - הניסיון להשעות את הסכם הסחר.

האמת היא שהמצב מדאיג מאוד - אם ההצעה תעבור, יורע מצבה של ישראל מאוד בשל הפניית העורף של שותפת הסחר מספר אחת שלנו בעולם. לא מדובר רק בענייני נשק, אלא במסחר יומיומי שעלול לגרום לעליית מחירים ולנגזרות שונות בתחום הכלכלי שכל ישראלי ירגיש בכיס. ועדיין הדאגה הזו לא קרובה לזו שחשתי לגורלי ולגורל ילדיי בימים שאחרי 7 באוקטובר.

בזמנו, תמונות הרצח, האונס ושריפת האנשים חיים במיטותיהם, בקשות העזרה ששודרו בחדשות, והשמועות שהחלו להגיע על החטופים בעזה ואלה שנרצחו בעודם נסים לבתיהם, הובילו לדאגות מסוג אחר: קיומיות.

האם אפשר עוד לחיות במדינה הזו לצד חיות אדם המבקשות להשמידנו? איך אפשר לגדל ילדים במרחק 10 דקות נסיעה ממי שמביעים שמחה לאיד כשהם רואים את תמונות האימה מהעוטף? ולאן בכלל יש ללכת בעולם שבו רק לפני כ־80 שנה ניצלנו מהשמדה בהיקפים רחבים הרבה יותר בגולה?

אבל הו, איזו אהדה היתה לנו אז בקרב אומות העולם חובבות זכויות האדם. נשיא צרפת מקרון, מי שמוביל את רכבת הבלהות להכרה במדינה פלשתינית על חשבון גופות היהודים מהטבח, הגיע לכאן ברכבת האווירית של המנהיגים להבעת תמיכה בישראל כשהיא על הברכיים, סופרת את מתיה כתוצאה מהרצח הברברי שבו לקחו חלק אלפי פלשתינים עזתים.

"מה שנעשה כאן זה הלם לכל האנושות. אתם לא לבד במלחמה הזו בטרור. אני מודה לישראל שעמדה בעבר לצד צרפת שהיתה גם היא תחת מתקפת טרור. אנחנו איתכם היום, מחר וגם ביום שאחרי. ישראלים נרצחו רק בגלל שהיו יהודים", אמר אז מקרון.

מחבלים ליד הממ"ד

לא להאמין שמילים אלה נשמעו מפיו של מקרון, אך מראות הטבח וריח הדם מבארי היטשטשו בעיניו ובאפו מהר מאוד. כבר חודש אחר כך הוא דרש מישראל לעצור את המלחמה, בזמן ש־250 אזרחים ישראלים היו בידי מחבלי חמאס. באופן דומה הגיעו לכאן בשעתנו הקשה מנהיגי מדינות אירופיות שבימים אלה צפויים להצביע ולהותיר את ישראל מבודדת כי העזה להגן על עצמה.

אז כן, המצב כעת חמור. בידוד מדיני עם השפעות כלכליות הוא אירוע חמור עבור כל אזרח במדינה. אבל אני יכולה לחשוב ולכתוב על זה בזמן שחיילינו נלחמים בגבורה בעזה, משטר אסד נפל, איראן התרחקה מנשק גרעיני וחיזבאללה נדרש לפירוז עד מעבר לליטאני - ולא, לחלופין, כשאני מסתתרת עם ילדיי בממ"ד ותוהה איזה כלי נשק ירחיק את הפורעים.

תושבי העולם הנאור ומנהיגיהם אוהבים יהודים מתים, כפי שכתבה דארה הורן. זו לא קלישאה, היא מתבררת אל מול עינינו בפער האדיר בין האהדה אחרי הטבח, לסנקציות כשישראל מפליאה את מכותיה בטרוריסטים סביבה ומבטיחה את ביטחונה.