עת מלחמה ושלום: השיעור החשוב מהסכמי אברהם

מה הסיכויים שהסכמי השלום עם מדינות ערב יחזיקו מעמד במלחמה רב־זירתית אינטנסיבית של ישראל, שתביא לעשרות אלפי הרוגים פלשתינים, מאות אלפי פצועים ומפונים, להרס ולחורבן בממדים חסרי תקדים בעזה? אילו נדרשנו לשאלה לפני כשנתיים, קרוב לוודאי שהתשובה היתה "אין סיכוי".

מה שקרה בפועל רחוק מכך. היחסים עמדו איתן גם מול התמונות מעזה ומול "קמפיין ההרעבה" ומסע ההשמצה האנטי־ישראלי ברחבי העולם. עוד בתחילתה של המלחמה אותתו מדינות הסכמי אברהם על כוונתן לשמר את היחסים עם ישראל, ולא לתת לחמאס לחבל גם בכך. הן היו בין המדינות הראשונות שגינו פומבית את חמאס על ההתקפה המפלצתית שביצע.

נשיא איחוד האמירויות, השייח' מוחמד בן־זאיד, נפגש אז עם נשיא המדינה יצחק הרצוג בשולי ועידת האקלים בדובאי; שרי הכלכלה, האנרגיה והשר לעניינים אסטרטגיים של מדינת ישראל קיימו ביקורים פומביים ונפגשו עם עמיתיהם; הרמטכ"ל השתתף בפסגה בבחריין, בשעה שמשלחת של רבנים ישראלים ביקרה במרוקו.

בהמשך, שיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות הועמק ואפשר להניח שחלקו בא לביטוי גם בתוצאות מאמצי הסיכול של המתקפות על ישראל לאורך המלחמה. הסחר הביטחוני והאזרחי צמח ב־2024 (בשנה הנוכחית הוא דומה לזה שהיה ב־2023), ההשקעות בהייטק הישראלי נמשכו. התיירות אמנם הושפעה מהגיוס הנרחב של משרתי המילואים, מההגבלות הביטחוניות על התעופה ומהתגברות החששות לפגיעה בישראלים, אך למרות זאת לא פסקה. גם בכל שאר התחומים הקשרים נשמרו, אם כי בפרופיל תקשורתי נמוך: פחות מפגשים, פחות הצהרות, פחות התלהבות.

אין להתכחש להשפעות השליליות של המלחמה על הרחוב גם במדינות הללו. עוד לפני התקיפה הישראלית בקטאר, קמפיין התעמולה הארסי של חמאס ותומכיו פגע קשות בתדמיתה של ישראל ובביטויי ההזדהות איתה. יחד עם זאת, באותן המדינות מבינים גם שמלחמתה של ישראל משרתת אינטרס מובהק שלהן מול יריביהן הקשים ביותר: איראן ושלוחיה מזה, ו"האחים המוסלמים" והמחנה הג'יהאדיסטי הסוני מזה. מבחינתן, הורדת הפרופיל והאטת קצב ההתקדמות מחויבות המציאות, אך תקוותן היא שמדובר בירידה זמנית בלבד.

האינטרס של אנקרה ודוחא

לטורקיה וקטאר, נותנות החסות המרכזיות ל"אחים המוסלמים", עמדות אידיאולוגיות המנוגדות לרצונה של ישראל להשתלב במרחב, ושאיפות יומרניות להעצים את השפעתן באזור ומעבר לו. הן משקיעות בכך משאבים רבים. שתיהן "רוקדות על כל החתונות" ומפיקות רווחים מהפוזיציה שמאפשרת להן להצטייר כמתווכות. נפילת הציר השיעי בראשות איראן יצרה חלל שאליו הן ממהרות להיכנס. לא במקרה שתיהן היו המדינות הראשונות שפתחו שגרירויות בדמשק של משטר אל־ג'ולאני ופעלו להכרה בינלאומית במשטר זה ולהכשרת הדרך לשיקום סוריה.

סוריה? עוד לא מתאימה

ביחס לזו האחרונה, צריך להתעורר מהחלומות על שילובה בהסכמי אברהם ועל ניגוב חומוס בדמשק. השליט הג'יהאדיסטי המעונב אמנם דיבר בחיוב על האפשרות ליחסי שלום עם ישראל ואין לזלזל בכך, אך בינתיים אלה רק מילים. לעומת זאת, המופעים הברבריים במדינה השסועה המחישו איך נראה ה"בייס" של הנשיא החדש. גם מי שמאמין שאחמד א־שרע מיצה את הפרק הג'יהאדיסטי של חייו והפך למדינאי, יתקשה להניח שחבורת הג'יהאדיסטים שעוטפת אותו זנחה את החזון להקים מדינת הלכה סונית קיצונית.

בעיית "האחים המוסלמים"

כדי למתן את השפעתן השלילית של טורקיה וקטאר ולבסס לגיטימציה להרחבה של הסכמי אברהם ולהעמקתם צריך לטפל גם בתנועת "האחים המוסלמים". יהיה קשה לצפות לכך שהאמריקנים יעשו זאת בימים שבהם הם מתאמצים לפייס את דוחא שלאחר התקיפה הישראלית, אך ממילא מדובר בתהליך משפטי ארוך ומורכב, כפי שתיאר זאת באחרונה מזכיר המדינה מרקו רוביו.

אין זו הפעם הראשונה שעניין הכרזתה של התנועה כארגון טרור נבחן במחלקת המדינה. על כל פנים, זוהי בשורה חשובה לכל מי שמייחל לעתיד טוב יותר במזרח התיכון.

רק במאי השנה הוציאה ירדן את "האחים המוסלמים" אל מחוץ לחוק בעקבות חשיפת רשת טרור שהופעלה על ידם. בכך היא הצטרפה למצרים, לסעודיה ולמדינות נוספות שחוו על בשרן את הסכנות מפעילותה של תנועה זו והצרו את צעדיה.

מי שעדיין רואה ב"אחים" זרם של "אסלאם פוליטי", כזה שמהווה אלטרנטיבה סונית לארגוני הג'יהאד העולמי, שכח כנראה שמדובר ברעיונות מאותו בית מדרש שגם מיושמים באותן שיטות, כפי שחמאס הראה לעולם ב־7 באוקטובר.

לגורמי הממשל בוושינגטון מצפה אתגר לא מבוטל בקידום ההכרזה, לנוכח קשריה הרגישים של ארה"ב עם טורקיה וקטאר. מנגד, למהלך כזה צפויה השפעה חיובית בנוגע לרעיונות הנורמליזציה עם סעודיה ולהקלה בלחץ הפנימי ש"האחים" מחוללים נגד מדינות ומשטרים שכוננו יחסים מדיניים עם ישראל או שוקלים זאת.

האתגר החות'י

מכשול נוסף בדרך למימוש הפוטנציאל הקיים ב"הסכמי אברהם" קשור בחות'ים. אלה שולטים בנקודת מפגש גיאופוליטית שממוקמת על מצר באב אל־מנדב, אחד המעברים הימיים החשובים בעולם. פעילותם גורמת להפרעה קשה בתעבורה הימית בים האדום, להתייקרות עלויות ההובלה והביטוח ולפגיעה בשרשראות האספקה העולמיות. מלבד הנזק הכלכלי שנאמד במאות מיליארדי דולרים, פעילותם מקבעת את תודעת המזרח התיכון הישן, המאוים על ידי הבריון השכונתי, בחסות איראן.

בוושינגטון כנראה סבורים שהחות'ים יירגעו כשהמלחמה בעזה תיפסק ולכן משקיעים את עיקר מרצם בסיום המלחמה. אולם כלל לא בטוח שזוהי עמדת החות'ים גם לאחר שישראל ערפה את ראשיהם. בכל מקרה, סיום כזה יותיר אותם כגורם אזורי מאיים ורק ידחה לזמן־מה את העימות הבא. לא יהיה מנוס ממערכה בינלאומית שארה"ב תוביל להכרעתו של גורם זה.

למי שמנופף בשרידותו עד כה כדי להציב סימן שאלה על כדאיות המאבק, כדאי להזכיר שכאשר ארה"ב מחליטה באמת לשים סוף לתופעות מסוימות, הן מסתיימות בדרך שבה סדאם חוסיין, מועמר קדאפי, אוסאמה בן לאדן ואבו־בכר אל־בגדדי סיימו את מפעל חייהם.

האתגר הפלשתיני

32 שנה לאחר טקס החתימה החגיגי על "הצהרת אוסלו" שהובילה להקמתה, הרשות הפלשתינית היא שכיב מרע. אפילו יוזמת נשיא צרפת עמנואל מקרון להכיר בה כמדינה לא מפיחה בה רוח חיים. היא מסואבת, נגועה בשחיתות ותומכת בטרור. "פעולה נועזת, חסרת תקדים, נקודת מפנה חשובה בהיסטוריה של המאבק הפלשתיני", הגדיר ראש הממשלה מוחמד א־שתייה את טבח חמאס ב־7 באוקטובר.

ישראל תידרש לבחון פרדיגמות אחרות מאלה שנוסו ונכשלו במאמץ לפתור את הסכסוך עם הפלשתינים. ההכרזה של מקרון וצעדי התגובה הנשקלים בישראל יוסיפו על סאת הלחצים על מדינות ההסכם, במיוחד איחוד האמירויות. הדרג המדיני בישראל יצטרך להביא בחשבון בתגובותיו גם את זאת.

הסכמי אברהם שברו את התפיסה שלפיה אי אפשר לנרמל את היחסים עם ישראל ללא פתרון לסכסוך הזה. השאלה הפלשתינית היא עדיין גורם חשוב בהחלטות של מדינות ערביות נוספות, אך מי שנותן לה להכתיב את עמדתו ביחס לישראל, משחק לידיהם של מתנגדי השלום. 

האם לעד נחיה על חרבנו?

חזון השלום עדיין מפעם בנו, נטוע עמוק בליבנו, בתודעתנו ובתפילותינו. ברם, אסור שכמיהתנו אליו תשפיע כסם משכר. שלום אמת יוכל לבוא רק לאחר שכוחות הרשע יוכנעו ויאבדו תקווה, או במקביל למלחמה בהם, כפי שקורה כיום עם מדינות הסכמי אברהם.

הכותב הוא ראש מכון משגב לביטחון לאומי, כיהן כראש המל"ל והיה מאדריכלי הסכמי אברהם