ההתנקשות בקירק היא הרצח הפוליטי הראשון נגד גיבור סושיאל, ברשתות כבר מחכה הרוצח הבא

צ׳ארלי קירק היה בוודאות יותר מפורסם במותו מאשר בחייו. בישראל - בהכרח; וקרוב למדי שגם בארה״ב. אחרי הכל, קירק צבר את עיקר פרסומו ושמו ברשתות החברתיות, ובתהודה שלו שם.

סרטונים - קצרים וארוכים - שלו הפכו ויראליים, בסדר גודל של עשרות מיליוני צפיות, והוא הפך לאחד הדוברים המרתקים והמעניינים והחשובים ביותר לצפייה והאזנה, עבור קהל שהמסך הקטן הוא עבורו המסך העיקרי.

ולא במקרה אני מתעכב על כך שעשה את עיקר שמו ברשת ולא בתקשורת המיינסטרים. ברשת, לטוב וגם (הרבה) לרע, מתאפשר לאנשים להיחשף לאמת. וכשאני אומר ״אמת״, אני מתכוון לשיח נעדר מסננים ונעדר תיווך ועריכה. רוצים לדעת מה ב א מ ת הסנטימנט בימין או בשמאל הישראלי? הטוויטר והפייסבוק הם המקום בו תמצאו אותו.

הכל, לתוך הפרצוף

שם אנשים יאפשרו לכם הצצה אמיתית לשיח שמבעבע בתת המודע של החברה. לא אחת זה מחריד באלימות המילולית, וגם בישירות המפורשת והמזעזעת של המסר, אבל אם אתה מבקש טקסטים נאמנים לתחושות הלב של אנשים, ברשת תקבל אותם - לתוך הפרצוף.

לא סתם בחר דונאלד טראמפ לקרוא לרשת החברתית שלו Truth - זו קריאת תגר על תקשורת המיינסטרים, וסימון הרשת החברתית כמקום בו גם העובדות וגם הפרשנויות להן יופיעו כלשונן, ללא איפור, מסיכה ופי.סי. שם גם תמצא את הדוברים הרהוטים והמנומקים ביותר בשיח הפוליטי נעדר המסיכות. ולא סתם צמחו שם קולות דומיננטיים ומשפיעים בדומה לבן שפירו ולצ׳ארלי קירק. תקשורת המיינסטרים לא מסוגלת לטפח קולות שטוענים טיעון מנומק באורך עשרים דקות. זה פשוט לא הז׳אנר.

הטקסטים של קירק, למי שנחשף, היו חדים, מנומקים, מנוסחים באופן וירטואוזי לא אחת, אבל גם מאד קיצוניים בהיבטים מסומים. תמיכתו בישראל לאורך המלחמה הייתה רק פן אחד, ואפילו לא מרכזי.

אין באמת קשר לישראל

קירק היה אוונאגליסט ומאוד שמרן. עמדותיו כנגד הפלות וטרנסג׳נדרים, למשל, הכעיסו הרבה יותר אנשים באמריקה מאשר הגנתו הנחרצת והרהוטה על ישראל. חשוב שיהיה ברור - הרצח של צ׳ארלי קירק אינו נוגע לתמיכתו בישראל בשום אופן. קירק נרצח בגלל שהדיעות השמרניות שלו הכעיסו רבים בארצות הברית. וגם בגלל שהוא ניסח אותן באופן מבריק ומשכנע מאד.

ארצות הברית, באדיבות הקטליזטור של הרשתות החברתיות, הפכה למקום אלים מאד מבחינה פוליטית. פעמיים ניסו להתנקש במועמד טראמפ, ערב הבחירות לנשיאות (זוכרים? מעכלים?); ואמריקה המשיכה בשלה כאילו כלום. גינוי פה. גינוי שם. הבעת זעזוע מתבקשת וסתמית על כל אלימות מקרב הפוליטיקאים והדמויות הציבוריות, ואז, ממש בחלוף דקה - המשכו של השיח המסית והאלים ברשתות.

שם, אגב, מסתתר הרוצח הפוליטי הבא. לא בין צופי הטלוויזיה וקוראי העיתונים, כי אם בין הגולשים בטוויטר ובטיק-טוק ובפייסבוק. שם הדלק, שם הטריגר, שם גם מדגרת הקינון של האלימות הפוליטית. שם הכל נע מהר יותר, קיצוני יותר, אלים יותר, וגם מדמם יותר.

הרצח של קירק מחריד באמת. התמונות בלתי נסבלות ובלתי נסלחות. אבל לי נדמה שיותר מאשר עוד רצח פוליטי, הרצח של צ׳ארלי קירק יירשם כרצח הפוליטי הראשון שמושאו היה גיבור פוליטי ברשתות החברתיות. דמות שנולדה ברשת, זכתה לתהילתה ומעמדה בגלל הרשת, נרצחה בגלל השפעתה ברשת, ובאופן אירוני ומשוגע: גם סרטון הרצח שלה הפך לוויראלי נורא. ברשת, כמובן.

המהירות שבה גוזרים בישראל את הזיקה בין הרצח לשיח אצלנו מעט מופרזת. הרקורד הישראלי בהתנקשויות פוליטיות דל מאד מאד בהשוואה לזה האמריקאי, שם בוצעו רק בשנת 2025 עשר פעולות של ניסיונות (וגם הצלחות) לפגוע בדמויות פוליטיות פיזית, טראמפ וקירק ביניהן.

אנחנו לא שם - אפילו לא בסביבה - אבל אנחנו בהחלט בסביבה של השיח המשוגע שמבעבע לכולנו בתוך הטלפונים החכמים שלנו. ובערב רביעי ביוטה, השיח הזה לבש צורת קליע ופילח את צווארו של צ׳ארלי קירק. בקרוב אצלנו? צריך להתפלל שלא. אבל לא מתוך אופטימיות גדולה. אנחנו חיים בימים שאין בהם, בשום מקום בעולם הזה, שמתפורר לנגד עינינו, הרבה סיבות לאופטימיות.