המכשול הפלשתיני נשאר מאחור: כך נסללה הדרך לשלום

לפני חמש שנים קרסה תיאוריית "המדינה הפלשתינית תחילה", כאשר במסלול עוקף סללו הנשיא האמריקני דונלד טראמפ וראש הממשלה נתניהו את הדרך להסכמי אברהם עם איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודאן, והותירו הרחק מאחור את המכשול הפלשתיני.

אף שעיקר התוצרת - אם אפשר לכנות זאת כך - מההסכמים במהלך השנים היתה באפיק הכלכלי שהלך והתפתח, בעיקר מול איחוד האמירויות, המשמעות המדינית של ההסכם היתה ועודנה כפולה ומכופלת: יחסים רשמיים בין מדינת ישראל למדינות ערביות שיצרו אפקט תודעתי של חילוץ ישראל ממעמד של "מדינה מצורעת". הרשות הפלשתינית ופלגי הטרור ספגו מכה קשה באותה עת כאשר לא הצליחו להמשיך ולכבול את ישראל המשגשגת לאבן הריחיים הפלשתינית שמנסה למשוך אותה הרחק מאזור המדינות המתוקנות מטה.

ההסכמים עומדים באתגרים

באופן מפתיע, יש לומר, גם המלחמה בת השנתיים כמעט מול חמאס שהתרחבה לפרקים גם מול חיזבאללה, סוריה ותימן, לא הובילה לביטול ההסכמים. זה לא שלא היו חריקות, גינויים ודרישות - אך ההסכמים עודם בבסיס היחסים עם מדינות האזור, בדומה לירדן ומצרים (ואף עם פחות מתיחות מובנית).

לאור השנתיים האחרונות דרשה איחוד האמירויות בהצהרות שונות את סיום המלחמה, וכעת אף הציבה מעין אולטימטום - לא בשל המלחמה אלא לקראת צעדי הריבונות ביהודה ושומרון. רוצה לומר, גם פה זו לא המלחמה שהובילה למעין משבר פומבי ביחסים, אם כי זו תגובה לצעד ישראלי שנבחן בימים אלה ומזכיר את אותו תנאי קדום להסכמי אברהם ב־2020 (אמנם ללא מדינה פלשתינית, אבל גם): בלי סיפוח ובלי ריבונות.

מלחמת הקיום שנכפתה עלינו בעקבות טבח 7 באוקטובר, הובילה למציאות כמעט בלתי אפשרית עבור הלגיטימציה של ישראל במזרח התיכון. למרות זאת, נכון לומר היום, שנתיים אחרי, כי ההסכמים החשובים לא קרסו אף שזו אמורה היתה להיות ברירת המחדל. מאיר בן שבת, מי שכיהן באותן שנים כראש המל"ל והיה מאחורי הקלעים במלאכת תפירתם, מרוצה מהעמידות שהתגלתה. "העובדות מדברות בעד עצמן: הסכמי אברהם צולחים אפילו את המשבר הקשה שנוצר בגלל המלחמה הממושכת בעזה", אומר בן שבת, כיום ראש מכון משגב.

לדבריו, "אם היו שואלים לפני שנתיים אם יש סיכוי שהסכמי אברהם ישרדו גם במציאות שבה אלפי פלשתינים מעזה נהרגו במלחמה עם ישראל, ספק אם התשובה לכך היתה חיובית. העובדה שהיחסים נמשכים למרות זאת מלמדת שהממשלים באותן מדינות מסתכלים על ההתרחשויות מתוך גישה עניינית. הם מבינים שזוהי מלחמת אין ברירה עבור ישראל, וגם אם הם לא מצהירים על כך, הם יודעים היטב במי האשם".

"המסגרת נשמרה"

עם זאת, נוצר קו מתח גבוה. פרופ' עוזי רבי, חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, מסביר כי "איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו לא ניתקו יחסים. גם אם היו בדרך מהמורות, נזיפות והקפאות נקודתיות - המסגרת נשמרה. למשל, בבחריין הוגשו באוגוסט 2025 כתבי האמנה של שגריר ישראל החדש במדינ

פרופ' רבי מגדיר את הקו האמירותי כחשוב ביותר מכל מדינות הסכמי אברהם, ואכן נראה שישראל מייחסת לו חשיבות רבה. רק בשבוע שעבר, בעקבות איום איחוד האמירויות בנוגע לתוכנית החלת הריבונות, נתניהו הפסיק את העיסוק הממשלתי הפומבי בנושא. "בעוד צעדי סיפוח בגדה הם 'קו אדום' המסכן את ההסכמים, הכלכלה ממשיכה 'להחזיק' את הקשר, ועל אף המחירים התודעתיים, הסחר בין איחוד האמירויות וישראל המשיך לצמוח ב־2024/25, מה שמסביר למה שני הצדדים נזהרים לא לשבור כלים".

כדי לשמר את מסגרת הקשר, אומר פרופ' רבי כי על ישראל להצהיר באופן עקבי על מחויבות עקרונית לפתרון מדיני בעתיד בלי לשרטט מועד או מפה - ולהדגיש פרקים מעשיים ביחס לעתיד עזה: שיקום, ממשל אזרחי מתפקד. זה מעניק לאמירויות ובחריין את "החמצן הפוליטי" להמשיך שותפות. בישראל אף נוטים לתת לאיחוד האמירויות תפקיד מעשי בשיקום עזה, כדי לרתום אותה לחזון היום שאחרי, ולהשאיר אותה שותפה לתועלת הדדית ולא חלילה אויבת.

התנאים של האמירותים

בתחזית העתידית להרחבת ההסכמים האלה בחזון המשותף של טראמפ ונתניהו, אומר פרופ' רבי כי "הסכמי אברהם ימשיכו בתצורת "ווליום משתנה": תקופות קירור והקפאה סלקטיבית, לצד המשך סחר ושיתופי הייטק, ביטחון ושקט יחסי. האמירויות ימשיכו להציב רף התנהגות ישראלי ביו"ש (אנטי־סיפוח), אך יימנעו מקרעים בלתי הפיכים כל עוד יש שפה מדינית אחראית".

כדי שנתניהו, באמצעות רון דרמר מקורבו, יוכל לנווט את ישראל להרחבת הסכמי אברהם (לבנון ואולי סוריה בהמשך), ויצליח לשמר את הקיימים במסעותיו החוזרים לאיחוד האמירויות, נדרשת נוסחה לשיטת פרופ' רבי: שפה מדינית אחראית + הקפאה ממוקדת של מהלכים נפיצים + מיקסום שיתופי הפעולה הכלכליים.

שימור הסכמי אברהם לא יוכלו לבוא לעולם על חשבון ביטחון ישראל, העובר דרך ניצחון על חמאס. הסיבה פשוטה: כדי שיהיו הסכמים, נדרשת מדינת ישראל להתקיים. ולדברי מאיר בן שבת, חוסנה של ישראל הוא שיקנה את המשך שיתוף הפעולה העתידי. "ניצחון על חמאס חיוני גם כדי לפתח את היחסים ולהרחיב את מעגל המדינות השותפות לשלום. כל המדינות הללו, גם אם אינן מצהירות על כך, מתנגדות הן לציר השיעי שבהובלת איראן והן לאסלאם הסוני הקיצוני של דאעש ושל האחים המוסלמים", אומר בן שבת.

"ישראל חלק מהפתרון"

לדבריו "כל המדינות הללו רואות את ישראל כיום כחלק מהפתרון לבעיות המזרח התיכון ולא כחלק מהבעיות של האזור. הישגיה הצבאיים של ישראל בשנתיים האחרונות יחד עם החוסן של העורף האזרחי והכלכלי שלה וביחד עם היותה כלכלת ידע וטכנולוגיה, הופכים אותה לאטרקטיבית יותר מתמיד.

"נכון, לא יהיה לכך ביטוי מוחצן כל עוד נמשכת המלחמה וכל עוד אנו עדים לגל העכור של שנאת ישראל, אבל זה לא אומר שהמגעים לא יימשכו. אם את רוצה דוגמה לכך, תראי מה קרה בתחום הסחר בין ישראל למדינות האזור ב־2024 למרות המלחמה".