האתגר - הוצאת האוכלוסייה מהעיר עזה

כמו תמיד, את תגובת חמאס לעסקה שהנשיא האמריקני מציע ניתן היה לחזות מראש: התחמקות, תרגילים וחזרה לנוסחת הבסיס - דרישה לכניעה מוחלטת של ישראל בשלושה פרמטרים: נסיגה מכל אזור הרצועה ללא אזור חיץ, אספקה קבועה ומחויבות לסיום מלחמה.

בלשכת נתניהו חזו את זה מראש כשמסרו ערב פרסום הנוסחה כי בישראל מסכימים לה, אך לבטח חמאס יתחמק. ארה"ב הותירה את הנוסחה עמומה כדי להותיר פתח להסכמת חמאס, אך למרות הוויתור הגדול של ישראל בתוך הנוסחה ונסיגה מחמשת העקרונות לסיום המלחמה (פירוז הרצועה, אי שליטה של חמאס ואזור חיץ בשליטה ישראלית, בין השאר) ומחויבות לדיונים על סיום מלחמה בחסות טראמפ - בארגון הטרור רוצים עוד.

אם חמאס יתמיד בסירובו גם לעסקה החדשה שנמצאת על השולחן להחזרת כלל החטופים ביום הראשון ולכניסה למשא ומתן מחייב לסיום מלחמה - לוח הזמנים לכניסה לעיר עזה, מעוז השליטה של חמאס, בעינו עומד. משמע האיום של טראמפ, יחד עם תוכנית העבודה של צה"ל, הם כבר ללא עוד איתות אלא נקודת יציאה אחרונה לפני ביצוע. בהתאם לרמזים העבים שפיזר בימים האחרונים שר הביטחון ישראל כ"ץ, תוכנית הקרסת הבניינים בעזה צפויה להתקדם עוד לפני הכניסה הקרקעית המתוכננת. האפקט המתבקש יותר מעיצוב מחדש של קו הרקיע של עזה - הנעת האוכלוסייה החוצה.

עד כה, לפי הערכות של ישראל, כ־100 אלף אזרחים התפנו מהעיר כשמאות אלפים נוספים נותרו בה, והרצון הוא להאיץ ולהגביר את המגמה. באופן תמוה, בניגוד לפעולות פינוי בעבר שהחלו בהתראות פינוי ומייד נמשכו לתוך הפעולה הצבאית - הפעם ישנו חשש כי אותה נוסחת פינוי־ביצוע מופנית נגד ישראל. במקום להודיע על פינוי ולהותיר צירים פנויים לפינוי, והם פנויים כבר חודשים ושימשו ככל הנראה להעברת חטופים לעזה, ולפעול - צה"ל מתמהמה. לא רק זו, אלא שבחוות דעת משפטית נטען כי ככל שישנם אזרחים בעזה, אסור לנתק אותה ממקורות אספקה.

הצרת הצעדים הפנים־צה"לית, שפוגעת לבסוף ביכולת השגת המטרות ובחיילים המתמרנים, עולה מעת לעת על שולחן הקבינט אך לא נענית בהוראות סותרות מהדרג המדיני. האחרונים עוד עשויים להתלונן שהצבא אינו סר למרותם, אך זו, למעט הערות של חלק משרי הקבינט, כלל לא ניתנת בסעיפים מנחים על ידי ראש הממשלה. לאיומים מהסוג שמשמיע שר הביטחון תכופות וראש הממשלה לפרקים יש השפעה קצרת טווח, לעומת פגיעת הפגזים ומיטוט המנהרות בעזה. אחרי חודשים ארוכים של מריחת זמן, הגיע הזמן להשאיר את המקלדות לפרשנים, לתת לתותחים לדבר ולהביא לתוצאות המתבקשות - הסרת האיום על עוטף עזה והחזרת החטופים.

פיגוע הדמים אתמול ברמות והכטב"מים המשייטים מתימן הם לא בגדר איומים חדשים. האחד משקף את יכולותיה של אומה רצחנית שבניה מביאים לידי ביטוי יכולות תחת אותם מאוים ישנים לרצח יהודים. השני הוא תוצר של טיפול לא ממוקד בגרורת טרור חדשה שצמחה לפתחנו בזמן שהיינו עסוקים באופן טבעי באיומים קרובים וקיומיים יותר.

בישראל מודים כי הכטב"מים העושים את דרכם לישראל בימים האחרונים מטעם החות'ים הם תוצרת חדשה שנדרש ללמוד את אופן ההתמודדות איתה. בשל השיוט בגובה נמוך נדרשים טייסי חיל האוויר למעקבים ממושכים בתוך הארץ עד להשמדת האיום.

מלאכת היירוט והמשך קיום החות'ים כאיום הרחק מגבולנו אינם גזירת גורל ומחייבים שינוי תפיסת מציאות בישראל. נראה כי באופן דומה לאיום הרקטי מרצועת עזה שקיבל רק מענה טכנולוגי, מנסים כאן שוב את השיטה הכושלת ונגררים לסבבים במקום מהלומת סיום מול ארגון הטרור התימני. חיסול צמרת הממשלה לפני שבועיים היה סנונית ראשונה במלחמה הזו בכיוון הנכון מצד נתניהו, כ"ץ וזמיר, אך כדי לתקף את השפעותיה נדרשות עוד מהלומות עד למיטוט הארגון כולו, ולא לגרור את אזרחי ישראל עד לסבב הבא.

ביחס לפיגועים תוצרת הרשות הפלשתינית, נתניהו וכ"ץ מבטיחים להרחיב את פעולת צה"ל נגד קיני הטרור במחנות בשבועות הבאים. גם כאן, לצד סיכולים יומיומיים מוצלחים של זרועות הביטחון, נדרשת חשיבה אסטרטגית ביטחונית - אם שרי הממשלה מסמנים את הרשות כראש בעיית הטרור, מדוע זו ממשיכה להתקיים? הזירות הרבות לפתחנו מוכיחות נקודה אחת, מלבד החשיבות בצבא חזק ובמודיעין ערני: האויב הפלשתיני חמוש ומסוכן ולא נואש מתקווה אחת מכוננת - השמדת מדינת היהודים. כל עוד לאויב הזה יש יכולות וכוונות, לישראל אסור להירדם בשמירה.