קרב המוחות שיכריע בסוגיית הריבונות - והחשש מקריסת הסכמי אברהם

קרב שחמט שמתפרס על כל העולם: כך מתייחסים בישראל להתגוששות הדיפלומטית - בעיקר מול צרפת, הרפובליקה שעושה כל אשר לאל ידה כדי להפוך את ההכרה שלה ב"מדינה פלשתינית" למגה־אירוע.

נשיא צרפת עמנואל מקרון, שחוטף סטירות מבית בלי הרף, צנח בסוף השבוע ל־15 אחוזי תמיכה בסקרים. בקרוב ממשלה שלישית שלו תיפול בתוך שנתיים. החיפוש אחר זכות קיום פוליטית הוביל אותו להכות ביהודים. לצרפתים הרי יש היסטוריה עשירה בתחום.

אלא שהפעם היהודים נלחמים בחזרה. בעיקר נשיא המדינה, יצחק הרצוג ושר החוץ גדעון סער, שמחלקים ביניהם את העבודה. לפני חודש הרצוג ביקר בליטא, לטביה ואסטוניה. הגעתו לשם תרמה לכך שמדינות אלה דחו את הבקשה שהפנה אליהן מקרון, להצטרף להכרה החד־צדדית. ביום חמישי פגש הרצוג את האפיפיור והשבוע הוא עשוי לצאת ללונדון לאותה מטרה.

סער ביקר ביפן לפני כמה חודשים ובסוף השבוע שוחח שוב עם שר החוץ שלה. טוקיו בינתיים יושבת גם היא על הגדר. גם הנשיא וגם שר החוץ משוחחים מדי יום עם מנהיגים מהעולם. הם מספרים מה עושה ישראל לשיפור המצב ההומניטרי ברצועת עזה ומסבירים שהנשיא הצרפתי מקרון רק מרחיק כל סוג של הסכם.

בשיחות האלה מתגלה כי האיומים הישראליים להחיל בתגובה ריבונות ישראלית על חלקים מיהודה ושומרון, בהחלט מרתיעים את המדינות ששוקלות הצטרפות לפרובוקציה הצרפתית. לפחות חלק ממנהיגי המדינות הביעו חשש שהתגובה הישראלית תוביל לערעור הסכמי אברהם.

לחשוב מורשת

ובישראל אכן שוקלים ברצינות את הצעד ההיסטורי. מועצת יש"ע ושרי הימין מפעילים לחצים כבדים על נתניהו לנקוט את המהלך. הגיוני מאוד שראש הממשלה, שצמח בבית רביזיוניסטי, ירצה לקבע במורשת שלו מהלך כזה. מה גם שכל המסרים שהגיעו מוושינגטון לא שוללים ריבונות.

גורם ששוחח עם אנשיו של מזכיר המדינה, מרקו רוביו, שמע מהם שתי אפשרויות. האחת, אמירה כללית אמריקנית שמגבה ריבונות ישראלית ביו"ש. האחרת, שיח מקדים ומדוקדק על המקומות הספציפיים שבהם יוחל החוק הישראלי.

מה שבטוח, רוביו, שיחנוך בעוד שבוע את "דרך הולכי הרגל" מעיר דוד לכותל במעמד מדיני־היסטורי רב משמעות, לא אומר "לא" לריבונות ישראלית.

כעת הכדור אצל נתניהו. מה הוא יעשה? קודם כל בקרת נזקים. כלומר, הוא ימתין לראות כמה מדינות יצטרפו למהלך הצרפתי, ומה בדיוק ייאמר באותה ועידה באו"ם שמקרון תזמן במכוון לראש השנה היהודי. אם הנוסח יהיה קיצוני והמשתתפים יהיו רבים, ישראל תגיב בעוצמה. אם הוועידה תהיה דרדלה, המענה הישראלי יהיה דומה.

עד כה, קרב הבלימה הישראלי משיג תוצאות סבירות. אמנם יש מדינות חשובות כמו קנדה ואוסטרליה שצפויות להצטרף למהלך הצרפתי. אבל, גרמניה, איטליה ורבות אחרות מתנגדות. מה שכן, הן היו שמחות לשמוע טוב יותר מהם הנימוקים של ישראל.

מהשיחות עם ראשי המדינות האלה עולה בבירור שהיעדרו של מערך הסברה ישראלי מסב לישראל נזקים מדיניים כבדים מאוד. בכל מקרה, לא רק ריבונות נשקלת אלא צעדי תגובה נוספים, כגון סגירת הקונסוליה הצרפתית בירושלים ועוד.

קרב המוחות יימשך עד הרגע האחרון. כל מדינה שמקרון ינסה לגרור לצד שלו, ישראל תנסה למשוך בחזרה אליה. בקשתו של הנשיא הצרפתי לבקר בארץ טרם הוועידה שלו נדחתה. עכשיו הוא מכרכר אחרי ההנהגה היהודית, גם בצרפת וגם בארה"ב.

בעיות מבית

יש לקוות שהקרי"ף, ה־AJC, איפא"ק וועידת הנשיאים, ישיבו בשלילה לבקשתו. כשנשיא צרפת פוגע במדינת היהודים, כשהוא מחלל את קדושת החג היהודי ומקיים את הוועידה דווקא בערב ראש השנה, ושבארצו משתוללת אנטישמיות שלא נראתה בצרפת מאז השואה, לא ראוי שמנהיגים בעם היהודי יתנו לו לגיטימציה.

כשבניס, העיר הרביעית בגודלה בצרפת, ילד יהודי מביט מהחלון על חבורת חוליגנים שחוסמת את הכניסה לבית הכנסת שלו ואומר לאמו "הם משוגעים, אני מפחד" (הסרטון נמצא ברשתות החברתיות) - נראה שלמקרון יש בעיות אמת דחופות הרבה יותר.