טראמפ חולם להפוך את עזה לגן עדן - ולישראל תפקיד קריטי בכך

התוכנית האמריקנית לשיקום עזה - שנחשפה בוושינגטון פוסט בתחילת השבוע ולא הוכחשה עד כה על ידי הממשל - מספקת הצצה לאופן שבו אנשי הנשיא דונלד טראמפ רואים את החודשים הקרובים.

ההתרשמות הראשונית מהמסמך היא האדם שכנראה חיבר אותו: ג'ארד קושנר. אף שאינו נושא בתפקיד רשמי, גורמים רבים המעודכנים במתרחש מתעקשים שחתנו של הנשיא, מעורב עד מעל לראש בענייני המזרח התיכון. קושנר, הרוח החיה מאחורי הסכמי אברהם, היה הראשון לדבר על פינוי עזה ושיקומה מחדש עוד ב-2024.

שנה קודם להסכמים ההיסטוריים, קושנר כינס במנמה בירת בחריין ועידה כלכלית ענקית שהציגה תכנית כלכלית מפורטת לרשות הפלשתינית. הדמיון הרב בין "חזון מנמה 2019" לבין "תוכנית עזה 2025" מזדקר מיד לעינו של מי שמכיר את מה שאירע אז.

על כל פנים, מה שחשוב פי אלף בנוגע לתוכנית החדשה הוא החלק שלנו בה. מבחינת ממשל טראמפ, לישראל נועד תפקיד מכריע בדרך להפיכת עזה לגן עדן. פעם אחר פעם, מוטל על ישראל – כלומר על צה"ל – התפקיד לחסל את חמאס.

"השיקום בעזה תלוי בפירוק חמאס", נכתב בעמוד 4. יש אפילו לוח זמנים. במשך, "6 עד 12 חודשים ... ישראל נלחמת לפרק את חמאס", נאמר בעמוד 11. יש דוגמאות נוספות, והן חופפות אחד לאחד את המסר הנחרץ שטראמפ העביר לנתניהו לאחרונה, "תחסלו אותם כבר".

נקודה נוספת: למרות הלעג בישראל, בממשל דווקא תולים תקוות רבות בקרן ההומניטרית לעזה (GHF). היא זו שאמורה לספק לעזתים את המזון ולעשות זאת במנותק מחמאס. האמריקנים מציינים כי שלב מאתגר זה עשוי להתקצר, "אם חמאס יסכים להתפרק מנשקו מרצונו" – מה שלא נראה כל כך ריאלי ומעביר את הכדור לרמטכ"ל אייל זמיר.

בקצה החזון, "לאחר שעזה תפורז מנשק ויתקיים בה תהליך של דה רדיקליזציה (מאבק בקיצוניות), הקרן תעביר את הסמכויות לממשלה פלסטינית עצמאית". כלומר, ממשל טראמפ רואה בעיני רוחו שלטון עצמאי ערבי-פלסטיני בעזה.

מעניין מה חושבים בן גביר וסמוטריץ' על המטרה הזו. עד כה הם לא אמרו דבר על "ממשלה פלסטינית עצמאית", ואולי הסיבה לכך היא שכרגע הכל עדיין תקוע באותו שלב ראשוני שהוא תנאי לכל התהליך, "ישראל נלחמת לפרק את חמאס".

שכן התנאי הזה כרגע לא מתקיים. במצב הדברים הנוכחי הוא שהרמטכ"ל אייל זמיר לא מציג תכנית שתגשים את המטרה של "פירוק חמאס". על פי הדברים שאמר לקבינט בישיבה האחרונה, מיטוט הארגון יארך זמן רב. במקרה הטוב, חודשים. במקרה הפחות טוב שנים. זה לפחות מה שהבינו השרים.

וזו בעיה קשה. כי כל עוד חמאס ממשיך לתפקד כארגון צבאי עם פיקוד אחיד, אי אפשר להתקדם בשום היבט. לא להביא את החטופים, לא לסיים את המלחמה, ולא לבנות בעזה שלטון חלופי. אף גורם בינלאומי לא ישמיד את חמאס במקומנו. לא אמריקה ולא צרפת, לא סעודיה ולא האמירויות. המשימה החשובה הזו, שהיא תנאי הכרחי להחזרת הנורמליות לישראל, לעצירת הסחף הבינלאומי נגדנו, ולהתחלת שיקום החיים, מוטלת אך ורק על צה"ל, שב"כ ויתר זרועות הביטחון.

כי בסוף, מי שנמצא בשטח הם החיילים שעליהם מפקד הרמטכ"ל. לא סטרוק, לא סמוטריץ', וגם לא ביבי. רא"ל זמיר הוא זה שאומר לחיילים מה לעשות. כמו שרבין היה רמטכ"ל הניצחון בששת הימים, ודדו הרמטכ"ל שהתאושש מהפתעת מלחמת יום הכיפורים, רא"ל זמיר הוא זה שצריך לספק קבלות – לא תירוצים.

כי אולי באולפנים יגוננו עליו, אבל בבית הלבן יושב דונלד טראמפ וממתין. ובשטח יש 20 חטופים חיים, 28 מתים, וארגון נאצי אחד שכבר מזמן היה צריך להיות מושמד. החיילים מוכנים לבצע פקודת שמד כזו. הממשלה נתנה אותה זה מכבר. הצבא והעומד בראשו הם אלה שצריכים לבצע. זה עד כדי כך פשוט.

ביום כניסתו לתפקיד זמיר אמר, "מכאן נשואות פנינו לכיוון אחד – ניצחון והכרעת האויב! זוהי משימתנו, זהו ייעודנו. על אויבינו ששאפו להשמידנו, ששחטו ואנסו, ששרפו וחטפו – ננחית מכת מחץ! 'לא נשוב עד כלותם'". אלה דברים נכוחים וחזקים. אך עברה חצי שנה. כעת הגיע הזמן לבצע.