לא רק בקמפוסים בארה"ב: מחקר ענק של "בני ברית העולמי", האיחוד האירופי של הסטודנטים היהודים וארגון "דמוק", מוצא כי בשמונה מהמדיניות המרכזיות באירופה יש "אקלים של פחד, הדרה ואנטישמיות באוניברסיטאות אירופאיות".
הדו"ח אסף תובנות ממומחים בשטח לגבי המצב באוסטריה, בלגיה, צרפת, גרמניה, איטליה, הולנד, ספרד, שוודיה ובריטניה. מסקנתו היא כי "מכל רחבי המדינות, צצים דפוסים ברורים, חוזרים ונשנים של התנהגויות אנטישמיות ומזיקות".
דפוסים אלה כוללים: איומים ואלימות פיזית כלפי סטודנטים או סגל אנשי יהודים בודדים. קריאות לאלימות כפעולת מחאה הולמת. סולידריות עם חמאס כמו גם עם תנועות טרור ויחידים אחרים. עיוות נרחב של השואה ושימוש בה באמצעים. קריאות להשמדת ישראל, ונדליזם נרחב, שביתות וונדליזם ממוקד במבנים יהודיים.
"ניתן לראות נרמול של נרטיבים אנטישמיים באוניברסיטאות", נכתב בפרק המסקנות. ישנה האדרה גוברת של אלימות וטרור, המוצדקת בהקשר של נרטיבים של דה-קולוניזציה ואנטי-אימפריאליזם.
מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר מכונה 'התנגדות', או 'שחרור' ומחבלים מורשעים נחגגים כגיבורים (למשל וליד דקה, ג'ורג' עבדאללה). כך למשל בספרד, שם פעילי סמידון הודו בפומבי לחמאס על מעשיהם. בגרמניה, פעילים מקבוצת 'זורה' תיארו את המתקפה (של חמאס) כמעשה של הגנה עצמית".
הדוח מוסיף כי לא רק טבח 7 באוקטובר מוצג בהיפוך, אלא גם השואה. "מאפיין משותף ברור של ההפגנות הוא גם עיוות השואה בצורה של יחסיות. לדוגמה, בהשוואה של ישראל עם גרמניה הנאצית, כפי שנראה למשל בספרד ובשוודיה, בצרפת ובבלגיה, שם הופיעו צלבי קרס באוניברסיטאות ובמעונות של סטודנטים יהודים".
בדומה לארה"ב, גם האוניברסיטאות באירופה, "הגיבו לעתים קרובות בהיסוס למחאות, ולעיתים באישור שבשתיקה או על ידי קריאה לחופש הביטוי. במקרים מסוימים, גורמים אנטישמיים לא נענשו בסנקציות. כיבוש המכון למדעי החברה בברלין, שהוביל לוונדליזם, צעקות 'אינתיפאדה' ומשולשי חמאס אדומים, נסבל בתחילה על ידי נשיאת אוניברסיטת הומבולדט בברלין, ג'וליה פון בלומנטל. במקום זאת (ענישה לפורעים), הוענקה להם הזמנה לדיאלוג".
באווירה הזו, נאמר בדו"ח, "סטודנטים יהודים רבים מדווחים שהם מסתירים את זהותם ונמנעים מהגעה לקמפוס מחשש לאלימות. פחד ופאניקה משחקים תפקיד מרכזי בחיי היומיום של הסטודנטים. סטודנטים יהודים נסוגים יותר ויותר, והם פחות חלק מחיי האוניברסיטה הציבורית".
אחד הממצאים המדהימים בדו"ח הוא תמיכתם אנשי סגל והממסד האוניברסיטאי. "פרופסורים רבים וחלקים מהנהלת האוניברסיטה נקטו עמדה תומכת מאוד, והסנאטים האקדמיים של אוניברסיטאות מרובות הודיעו כי לא ישתפו פעולה עוד עם ישראל. בכך, הם נענו לדרישה המושמעת לעתים קרובות במחאות האוניברסיטאות לנתק את כל קשרי האוניברסיטה עם ישראל. בספרד, המחאות זכו לתמיכה מפורשת מהאוניברסיטה. באוסטריה ובבריטניה, מספר מרצים השמיעו הצהרות אנטישמיות מפורשות או מהללות טרור".
הדו"ח חושף גם תיאום ומעורבות של ארגונים בעלי קשרים מתועדים לטרור, כגון סמידון או מסאר בדיל, שניהם ידועים בקשריהם לחזית העממית לשחרור פלסטין - החזית העממית לשחרור פלסטין, ארגון טרור שהוכרז על ידי ארצות הברית והאיחוד האירופי.
נשיא בני ברית הבינלאומי, רוברט שפיצר, והמנכ"ל דניאל ס. מריאשין, מציינים: "דו"ח זה מבהיר כי אוניברסיטאות אירופה מאכזבות את הסטודנטים היהודים שלהן. כפי שראינו בקמפוסים ברחבי ארצות הברית, אנטישמיות כאן מתנצלת לעתים קרובות מדי כ'אקטיביזם' - אך במציאות, היא מהווה איום על הבטיחות, ההכלה והשלמות של ההשכלה הגבוהה".
אלינה בריקמן, מנהלת ענייני האיחוד האירופי של בני ברית הבינלאומי, מציינת: "כאשר סטודנטים יהודים חוששים מהטרדה אלימה בקמפוס, כאשר באוניברסיטאות היוקרתיות ביותר באירופה סטודנטים יהודים עלולים למצוא צלבי קרס או איומי מוות על רכושם האישי, כאשר אינם מורשים לגשת למרחבים ולאירועים עקב הציונות המשוערת שלהם - טיעון חופש הביטוי הוא שטות. חוסר הפעולה מצד המוסדות האקדמיים הוא מביש".
גרישה סטנג'ק, המנכ"ל הדמוקרטי המשותף, "מה שאנו רואים בקמפוסים בודדים אינם מקרים בודדים של מחאת סטודנטים. התיעוד שנאסף בדוח זה מבהיר כי אנו מתמודדים עם רשתות מתואמות מאוד וחוצות-לאומיות הפועלות כחלק מתנועה עולמית. הן מסוות אסטרטגית סדר יום אנטישמי בשפת זכויות אדם כדי להשיג לגיטימציה. מנהיגי אוניברסיטאות עושים טעות חמורה אם הם מתייחסים לאירועים אלה כהתלקחויות מקומיות במקום למה שהם: ביטויים מחושבים של קמפיין עולמי ואנטי-דמוקרטי".
בהקדמתה לדו"ח, ציינה קתרינה פון שנורביין, מתאמת הנציבות האירופית למאבק באנטישמיות וטיפוח חיים יהודיים: "סטודנטים יהודים אירופאים בחרו לעיתים להסתיר את זהותם או במקרים מסוימים לנטוש לחלוטין את הלמידה הפרונטלית עקב סביבת השנאה שאפפה אותם. יש צורך בפעולה החלטית, ובמידת הצורך בהעמדה לדין, כדי למנוע הרעלה נוספת של המרחב הציבורי.
הדו"ח הנוכחי הוא תיעוד חשוב של המציאות החיים בקמפוסים של אוניברסיטאות, אשר אמור להוביל לפעולה מיידית מצד מנהלי אוניברסיטאות וקובעי מדיניות כאחד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו