ב-18 ביולי 1994 רעדה בואנוס איירס. פיצוץ אדיר החריב את בניין הקהילה היהודית AMIA, נהרגו 85 בני אדם ונפצעו למעלה מ־300 נוספים. זה היה הפיגוע הקטלני ביותר בתולדות ארגנטינה, ונחשב עד היום לאירוע אנטישמי מהחמורים ביותר שהוביל לחקירות בינלאומיות נרחבות.
הזעזוע לא היה רק מקומי. העולם כולו התעורר למציאות חדשה. לראשונה, התגלתה מעורבות ישירה של איראן, יחד עם חיזבאללה, בפיגוע קטלני נגד מטרה יהודית מחוץ למזרח התיכון. העובדה שאיראן לא הסתפקה בלוחמה חשאית נגד ישראל בלבד, אלא הרחיבה את פעילותה לפגיעה בקהילות יהודיות ברחבי העולם, הציתה אזעקות אדומות בקרב קהילות המודיעין הגלובליות ובמיוחד במוסד.
שיתוף פעולה מודיעיני בינלאומי
מאז הפיגוע ההוא, נבנה קשר הדוק בין שירותי מודיעין ברחבי העולם לבין המוסד הישראלי. אמון נרקם על בסיס שיתוף ידע, התרעות מוקדמות ומבצעים משותפים לסיכול טרור. ישראל, שחיה בצילו של האיום האיראני שנים רבות, הפכה למקור ידע קריטי עבור מדינות מערביות שלא הכירו מקרוב את שיטות הפעולה של טהרן ושלוחותיה.
המעורבות האיראנית והדפוס החדש
איראן נוקטת בשנים האחרונות בדפוס פעולה מתוחכם יותר. במקום לשלוח ישירות אנשי חיזבאללה או סוכנים איראנים, היא מנסה לגייס גורמים מקומיים תושבים אנונימיים חסרי עבר ביטחוני שקשה לאתרם. תפקידם לבצע את הפיגועים בשמה. בדרך זו היא מבקשת להסתתר מאחורי "שליחים" ולהקשות על חשיפת טביעת האצבע האיראנית.
בעקבות חשיפת המעורבות האיראנית בפיגועים שהתרחשו לאחרונה באוסטרליה, הורה ראש ממשלת אוסטרליה בצעד חסר תקדים על גירוש השגריר ומספר אנשי צוות שגירירות איראן באוסטרליה. יש יסוד להניח שהמידע וחשיפת הקשר האיראני הועברו לשירותי הביטחון האוסטרלים על ידי המוסד. העובדה שאוסטרליה הורתה לשגריר איראן לעזוב את המדינה מצביעה על כך שטהרן אינה חוששת להרחיב את מאמצי הטרור גם לדרום חצי הכדור הדרומי, הרחק מזירות הלחימה המוכרות.
מגמות עתידיות והסכנה הגוברת
ככל שהמתח בין איראן למערב יגבר, ובייחוד אם לא יתחדשו השיחות עם ארצות הברית סביב סוגיית הגרעין ניתן להניח כי טהרן תגביר את הפגיעות נגד מטרות יהודיות וישראליות ברחבי העולם. איראן כבר ניסתה בעבר להוציא לפועל מגה־פיגועים: בשנת 1999 נחשף ניסיון להטביע ספינות נוסעים במזרח אסיה ואף לתקוף שגרירויות מערביות, ניסיון שסוכל ברגע האחרון על ידי המוסד. אין זה מופרך להניח שניסיונות כאלה יחזרו אולי ביתר תעוזה – כחלק מאסטרטגיית ההרתעה האיראנית מול הקהילה הבינלאומית.
התגובה האוסטרלית והקונטקסט המקומי
התגובה האוסטרלית של סילוק השגריר האיראני נחרצת ומבורכת. היא מעבירה מסר שאוסטרליה אינה מתכוונת להפוך לכר פורה לפעילות איראנית. עם זאת, מדובר בעיקר בצעד טקטי פנימי. ממשלת אוסטרליה מתמודדת לאחרונה עם גלי הפגנות אנטישמיות רחבות היקף, שזכו לא פעם לרוח גבית מסוימת מצד ראש הממשלה בניסיונו להלך בין הטיפות.
קרוב לודאי כי סילוק השגריר נועד לא רק לבלום את טהראן אלא בעיקר להרגיע את הקהילה היהודית המקומית ולהוכיח כי הממשלה נוקטת צעדים ממשיים להגנתה. אך הניסיון ההיסטורי מלמד: לא פעם, לאחר מספר חודשים של משבר דיפלומטי, השגריר מוחזר, והמשבר מסתיים בהצהרות ריקות.
הדינמיקה הצפויה
בקרוב נוכל לצפות לתגובה איראנית חריפה – גינוי פומבי, קריאות להחזרת השגריר האוסטרלי מטהרן ואיומים מעומעמים. אך מעבר לרעש הדיפלומטי, סביר כי גם איראן וגם אוסטרליה ישאפו לצמצם נזקים ולסיים את המשבר במהירות. מנקודת מבטה של טהרן, מדובר בעוד פרק קצר במשחקי הכוח עם המערב, לא יותר. המסר של איראן ברור: היא אינה נרתעת עוד מ"משברים" דיפלומטיים. כל עוד מטרתה האסטרטגית הרחבת ההשפעה והשבת ההרתעה – נשמרת, היא מוכנה לשלם מחיר זמני.
סילוק השגריר האיראני מאוסטרליה אינו אירוע מבודד, אלא חוליה נוספת בשרשרת עימותים ארוכה בין טהרן לבין הקהילות היהודיות והמערביות. הפיגוע בבואנוס איירס ב-1994 היה הניצוץ שהצית את הערנות הבינלאומית, ומאז ועד היום נבנה מערך שיתופי פעולה מודיעיניים חובקי עולם. האתגר כעת הוא לא רק לסכל ניסיונות פיגוע נוספים, אלא גם לשמור על חזית מערבית אחידה מול איראן. אוסטרליה שלחה מסר חשוב, אך מבחן התוצאה ייקבע לאורך זמן האם מדובר במהלך אמיתי.