חמאס לא המציא את השיטה: גניבת הסיוע הייתה מאז ומתמיד

חמאס לא המציא את השיטה: מחקר חדש שנערך באוניברסיטה העברית מגלה כי גניבת סיוע הומניטרי על ידי ארגוני טרור ו"ברוני מלחמה", ובאמצעותו מימון המלחמה והארכתה, היא שיטה נפוצה ברחבי העולם.

המחקר בדק שמונה סכסוכים ממושכים ברחבי העולם: עזה, אתיופיה, תימן, סומליה, אפגניסטן, עיראק, סוריה וסודן. בכולם הקהילה הבינלאומית התגייסה לסייע לאוכלוסייה שסבלה מרעב וממצוקות נוספות. פרופ’ נטע ברק-קורן מהפקולטה למשפטים והמרכז לחקר הרציונליות, וד"ר יונתן בוקסמן, מצאו כי "מנגנוני הסטת סיוע נפוצים ביותר.

גניבה פיזית של סיוע ותקיפות של עובדים הומניטריים מושכים את תשומת הלב הרבה ביותר, אך בדיוק כמו בעזה, גם בסכסוכים נוספים ברוני מלחמה משתלטים על הסיוע בדרכים מתוחכמות יותר, כמו מכירה מחדש, מיסוי ישיר ועקיף, חלוקה למקורבים, העסקת מקורבים ולוחמים בידי הארגונים ההומניטריים, ועוד". שלל האמצעים הללו מאפשרים למיליציות טרור, ברוני מלחמה ומשטרים לממן את המשך הלחימה. מסקנתם היא כי "המודל ההומניטרי הקיים חותר תחת עצמו”.

החוקרים מדגישים כי המניעים של התורמים ושל העובדים ההומניטריים בדרך כלל טהורים. ואולם, הכניעה שלהם לתנאי החלוקה של מחוללי המשבר (משטרים דכאניים וקבוצות חמושות), בדרך כלל מתחת לשולחן ותוך הסתרה מהמדינות התורמות, מביאות לכך ש"מופרים העקרונות ההומניטריים מבלי לוותר עליהם בגלוי. לעתים קרובות מדי, התוצאה היא שמחוללי המשבר מתחזקים, ובאופן טרגי, זה הופך את הסיוע ההומניטרי להמשך המלחמה באמצעים אחרים”.

בשיחה עם “ישראל היום” הסבירה פרופ’ נטע ברק-קורן, כי המחקר נולד דווקא מתוך רצון לגלות האם קיים בעולם מנגנון הומניטרי שפועל ביעילות באזורי סכסוך ועשוי להיות רלוונטי למלחמה בעזה. "המסקנה שלנו היתה מרעישה ומדכאת, והיא שאין דוגמא כזו. בכל אחד מהסכסוכים בדקנו ומצאנו שגניבת הסיוע בידי חמושים היא חלק מהותי מההפעלה של הסיוע במלחמה עצמה. יתירה מכך, הסיוע אירוע כלכלי משמעותי שנותן דלק להמשך המלחמה. זה כסף ששווה הרבה למליציות ולמשטרים הרודניים. הוא מחייה אותם ומאפשר להם לפנות משאבים להתחמשות”.

יתירה מכך, בדומה למתרחש בעזה גם בקונפליקטים האחרים שנבדקו התגלה כי האו"ם וארגוני הסיוע מכירים את המצב לאשורו אך ממגוון סיבות ממשיכים לפעול בדרך הקיימת. "זה אחד הדברים המדהימים שמצאנו. האו"ם, סוכנויות מטעמו כמו תכנית המזון העולמית וארגונים אחרים, לחלוטין מודעים לכך שזה המצב, ובדרך כלל מנסים לטייח או למזער את הבעיות . בחלק מהמקרים כשזה מתגלה יש לחץ לעצור את הסיוע ולפעמים זה קורה. אבל בהמשך, אם בגלל תמונות הרעב מאזורי המצוקה – כמו שהיה במקרה שלנו – ואם בגלל הלחצים של הארגונים ההומניטריים, הסיוע בדרך כלל מתחדש אחרי חודשים ספורים. מה שקרה אצלנו בחודשיים האחרונים – קורה בכל העולם. הסיוע הופך להיות חלק מכלכלת המלחמה של ברון המלחמה ומשם לתדלוק המלחמה. רק חלק קטן ממנו מגיע לאזרחים".

ברק-קורן מוסיפה כי חלק מהכשל נובע מכך ש"מדובר בתעשייה, בסקטור כלכלי שמגלגל 35 מיליארד דולר בשנה עם 570,000 עובדים. אנחנו קוראים לחשיבה מקיפה להתמודדות עם הבעיות העקביות של השוק הזה - שצריכה להתקיים בקהילה הבינלאומית ובפרט בקרב המדינות התורמות“.

היא מדגישה כי הדרך היחידה להתמודד עם הבעיה היא מנגנוני פיקוח אפקטיביים, כולל כאלה המאפשרים עצירה מיידית של הסיוע כשמתגלות הפרות.