ב-2 במארס, עם סיום השלב הראשון של עסקת שחרור החטופים והפסקת האש, הורתה ממשלת ישראל על הפסקת הכנסת הסיוע ההומניטרי. מאז ועד היום ההתפתחויות בשטח ובתקשורת העולמית הובילו לפגיעה אנושה בתדמיתה, ביחסי החוץ שלה ובמעמדה – אולי באופן החסר תקדים מאז ומעולם, או לכל הפחות בעשורים האחרונים.
ב-26 במאי מתחילה לפעול ברצועת עזה קרן הסיוע ההומניטרי , Gaza Humanitarian Foundation (GHF) זה קרה ברקע התעצמות השיח על המשבר ההומניטרי. אלא שפעילותה הפכה לכאוטית מהר מאד, ובעוד היא לא מצליחה לשנות את המצב בשטח, האירועים הקשים סביב מרכזי החלוקה הפכו למעמסה המדינית הולכת וגוברת.
האירוע המרכזי הראשון התרחש ב-1 ביוני, שם נהרגו לפי נתוני משרד הבריאות של חמאס 31 פלשתינים, צה"ל הגיב מאוחר יותר כי פעולות הכוחות בשטח לא היו קשורות בתקרית. בפעמים אחרות, צה"ל הודה בירי במרחק מהמרכזים והאמון בהודעותיו לגבי סוגיית מרכזי החלוקה התערער. באו"ם טענו ביום שלישי האחרון כי 1,054 פלשתינים נהרגו בקרבת מתקני הסיוע של הקרן או באירועים אחרים הקשורים בחלקותו.
שחיקה בדעת הקהל
גם תקיפת אוטובוס של קרן הסיוע ההומניטרי שהוביל את עובדיה לביתם, במהלכו נרצחו 5 עובדים על ידי חמאס ונחטפו נוספים - לא זכתה לתהודה גדולה בעולם. שערוריות שקשורות בפרישה של בכירים ממנה, התפטרות דובריה ואיסור על פעילות בשווייץ הובילו את החדשות עליה. העובדה שפעלה בכאוס מתמיד, תוך זמני חלוקה קצרצרים ולא צפויים שינתה באופן מועט את המצב ברצועת עזה.
לא הוסיפו התבטאויות של בכירים ישראלים ושלל התוכניות שהציגו. בולטת במיוחד הייתה יוזמת "העיר ההומניטרית" של שר הביטחון ישראל כ"ץ שבשיחה עם כתבים תיאר אותה כמקום שיכיל בתחילה 600 אלף פלשתינים מאזור המוואסי, ובהמשך את כל אוכלוסיית עזה. כ"ץ הבהיר שפלשתינים לא יורשו לצאת מהאזור לאחר כניסתם, ושהם יעודדו ל"הגירה מרצון" למדינות אחרות.
רק לאחרונה שר המורשת עמיחי אליהו אמר בתחנת הרדיו "קול ברמה" כי "הממשלה דוהרת לכך שעזה נמחקת" וש"תודה לאל, אנחנו מוחקים את הרוע הזה". כשנשאל על הרעב בעזה ציין ש"אנחנו לא צריכים לדאוג לרעב ברצועה. שהעולם ידאג לזה".
למרות הגיבוי המוחלט של ממשל טראמפ וביקורי הבכירים בוושינגטון, גם בארה"ב החלה שחיקה בדעת הקהל, כולל בקרב הימין השמרני. שלושה אירועים שפורשו כפגיעה בנוצרים החריפו את המשבר: הריגת פלשתיני-אמריקני בעימות עם מתיישבים, פגיעת תחמושת תועה בכנסייה בעזה (שהובילה לשיחה נזעמת של טראמפ עם נתניהו), והצתה ליד כנסייה בטייבה שהביאה את השגריר האקבי לביקור במקום. אפילו תומכים מסורתיים כמו הסנאטור גראהם הביעו ביקורת פומבית.
הלחץ הבינלאומי החל להיערם נגד ישראל מאז מארס. ב-20 במאי החליטו שרי החוץ של האיחוד האירופי לפתוח בבדיקה אם ישראל הפרה זכויות אדם, והדוח הקשה שנכתב באיחוד נגדה קבע כי "יש אינדקציות" להפרה ישראלית. באמצע החודש, לאחר שישראל הגיעה לסיכום עם האיחוד האירופי לגבי הכנסת סיוע הומניטרי לרצועה, נפלה ההצעה לסנקציות נגד ישראל.
תינוקות עם עצמות בולטות
ניתן לשער שאילו ההצבעה ישראל מתרחשת שבוע לאחר מכן, התוצאה הייתה שונה. "הרג האזרחים המחפשים סיוע בעזה הוא בלתי ניתן להגנה", כתבה קאיה קלאס בשבוע שעבר לאחר שיחה עם שר החוץ גדעון סער, "הבהרתי כי צה"ל חייב להפסיק להרוג אנשים בנקודת חלוקת הסיוע. כל האופציות נשארות על השולחן אם ישראל לא תממש את התחייבותה".
בשבוע שעבר שערי העולם הציבו במרכזם את התמונות מעזה: ילדים מזי רעב בנקודת חלוקת סיוע, תינוקות בעור חשוף ועצמות בולטות. בלטה במיוחד תמונתו של מוחמד אל-מעתוק בן השנה וחצי בזרועות אמו, עטוי בחיתול העשוי משקית זבל. ב-CNN, ב"ניו יורק טיימס", ה"גרדיאן", ב-BBC ואפילו בצהובון הימני "דיילי אקספרס" הבריטי.
העיתונאי העצמאי דייוויד קולייר אמנם פרסם כמה עדויות לכך שמעתוק סבל מלידתו ממחלות שייתכן וקשורות במצבו, אך אין בהסברים הללו – שנאמרו גם בעבר, וייתכן כי אכן נכונים – לשנות את דעת הקהל העולמית. לעולם ברור כי החלשים יותר בעזה הם מנפגעיו הראשונים של המצב בעזה, וכי מחירי המזון ברצועה חושפים מגמה רחבה ולא ספורדית – וישנם שלל עדויות ותמונות נוספות מעזה.
סקר YouGov שפורסם בתחילת יוני, עוד לפני מרבית האירועים הקשים של יוני-יולי, הראה עד כמה חמור מצבה התדמיתי של ישראל במדינות מערב אירופה כמו בריטניה, צרפת, גרמניה, דנמרק, איטליה וספרד. בכל המדינות הללו רק 21-13 אחוז מהציבור רואים את ישראל באור חיובי, בעוד 70-63 אחוז רואים אותה בצורה שלילית.
בעולם, גם בקרב ציבורים מרכזיים ומתונים, מתגבשת תפנית עמוקה בדעת הקהל נגד ישראל – הפוליטיקאים במדינות אלה רק משקפים זאת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו