ישראל רוצה להכניס כמה שיותר מזון שיגיע לכמה שיותר אנשים בעזה; חמאס רוצה לחבל בחלוקת חבילות האספקה והמזון. זה עד כדי כך פשוט. לחמאס יש הרבה סיבות להכשיל את חלוקת המזון בעזה. מסתבר שגם לאו"ם וארגוניו.
מזה חודשים רבים מתנהל מסע נגד ישראל, שמאשים אותה ברעב בעזה, בהרעבה מכוונת, וזה גם מתחבר למלים גסות יותר. אלא שרק בשבועיים האחרונים אחרי שזרקו הרבה איטריות על הקיר, חלק מזה נדבק.
לפני חודשיים וחצי (12 במאי) בעיצומו של קמפיין מתגלגל של מומחים מטעם – מטעם האו"ם – על הרעבה מכוונת, קבע הארגון הבינלאומי לביטחון תזונתי כי "בשלב זה אין רעב בעזה" (Famine). אז איך זה שכאשר ארגון חלוקת המזון ביוזמת ישראל על ידי ה-GHF רק הולך ומשתפר, פתאום מתברר שהמצב רק החמיר. כנראה שאם ישראל יוזמת חלוקת מזון זה גורם לרעב. מי קובע אם יש רעב בעזה? העיתונים הארץ, הניו יורק טיימס, גופי השידור של הבי-בי-סי, האו"ם וחמאס.
בסוף השבוע שעבר הבנתי איך זה פועל על דעת הקהל. לפני שיחה בגוף תקשורתי בינלאומי הייתי על הקו וכך שמעתי את זנב מהדורת החדשות. כמו שאצלנו המאזינים ברדיו שומעים בכל מהדורה הקלטות של קרובי משפחה של החטופים, אומרים דברים בגנותה של הממשלה והעומד בראשה, כך גם באותו גוף בינלאומי ידוע מכניסים הקלטות. לא, לא של משפחות החטופים היקרות שהרדיו והטלויזיה פתוחים בפניהן. אלא קולות ממעבה השכונות ו"מחנות הפליטים" והנשים – אלה ששמעתי מבטאות סבל רב וחולשה. זו טרגדיה. האוכלוסיה האזרחית בעזה היא החומר שממנו עשויה הלוחמה האסטרטגית של חמאס.
בימים שלישי ורביעי בשבוע שעבר הוכנסו בכל אחד מהם 2.2 מיליון ארוחות, והן חולקו במרכזי החלוקה של ה-GHF. (הקרן ההומניטרית לעזה). בניגוד לתדמית שנוצרה בשבועות האחרונים מערך החלוקה רק השתפר. במקביל, במעבר כרם שלום חנו קרוב לאלף משאיות טעונות מארזי אספקה ומזון. הן חנו שם כבר לא מעט ימים. כ-150 מהן לפי הדיווחים האחרונים נכנסו סוף סוף פנימה לעזה.
אבל במגרשי החניה בצד העזתי של המעבר, בדרכים סלולות ולא סלולות, היו מונחים המוני מארזים של מזון. הוא הלך ונרקב משום שאת האספקה הזאת ארגוני האו"ם היו צריכים להעמיס ולבצע חלוקה בדרכן. האו"ם סירב במשך ימים רבים לטפל במשאיות ובמארזים שכבר עברו בדיקה של ישראל.
למרות מפעל החלוקה של ה-GHF האו"ם עדיין אמור להנגיש מזון, ארוחות ושקי קמח וסוכר כולל פירות וירקות במאות נקודות חלוקה. הוא כמובן לא מוכן לקבל אבטחה מצה"ל, אבל הוא גם סירב לאבטחה של אנשי ה-GHF. הם מוכנים שמשטרת חמאס תאבטח אותם. זאת המשמעות שישראל בגלל הלחץ הבינלאומי, החליטה להמשאיות יכנסו בלי קשר למה שיקרה עם הסחורה שלהם בדרכים האפילות של דרום עזה.
שר בכיר בקבינט הבטחוני ציין באחת ההזדמנויות שחמאס משתלט על חלק גדול מהסחורה כי הוא מכין מאגרי מזון ואספקה למלחמת התשה שתימשך זמן רב. הדיווחים של האו"ם וחמאס בחיזוק תקשורת בינלאומית שמאמינה לחמאס יותר מלישראל, הם שדחפו מעל ל-20 מדינות דמוקרטיות לתבוע את הפסקת המלחמה המידית. למרות שחמאס לא מקבל מבריטניה צרפת אירלנד וכל השאר תמיכה ממשית ללחימה, הצהרה כזאת מעניקה לצבא הטרור תמיכה מדינית. זו תמיכה שנשללת מישראל.
החלוקה של ה-GHF מתבצעת בארבעה אזורי נרחבים ומאובטחים – בנצרים, רפיח ובאל-מועאסי. מתחם רביעי זז בדרום הרצועה לפי הצורך. האוכלוסיה שמגיעה לזורים האלה מונה כמיליון ורבע מתושבי עזה. מאות אלפים במרכז העיר עזה או בדיר אל בלח נמצאים במרחק הליכה של כמה מאות מטרים מאזור נצרים או אל-מועאסי. האם זה מסוכן לשבת באוהלים משך שנה ויותר כשמסביב מלחמה? זאת טרגדיה. כי חמאס שואף להאריך את המלחמה כמה שיותר. האו"ם, צרפת, בריטניה, ספרד חוברות לציר הרשע של סין, רוסיה, צפון קוריאה ואיראן – באמצעות חמאס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו