נרטיב ״ישראל מרעיבה ילדים בעזה״ שאומץ על ידי לא מעט עיתונאים (וחלק קטן מהציבור) מבצע מהלך פסיכולוגי מרתק - הוא הופך את משוואת המוסר של המלחמה הזאת ומייצר לא רק איזון ושיוויון פסול בין ישראל לחמאס, אלא, בעיניי אפילו גרוע מכך.
בואו נזכור: מי שביצע את הטבח המפלצתי של השבעה באוקטובר הוא חמאס. מי ששרף משפחות שלמות חיות, חטף תינוקות ונכים, הוציא להורג חטופים, מחזיק אותם עד היום בתנאים שמנוגדים לכל אמנה וחוק קיים, מתעלל נפשית במשפחות החטופים, ונוהג בציניות מקפיאת דם לכל אורך המלחמה, הוא חמאס. אבל עזבו שניה מה שהם עושים לנו.
מה הם עושים לתושבי עזה - אלוהים שישמור. הנכונות שלהם להמשיך במלחמה, גם לאחר הרס מוחלט, שישים אלף הרוגים (מתוכם לפחות חמישים אחוז מחבלים), אסון הומינטרי מובהק וסיוט מתמשך; לצד שימוש באוכלוסיה שלהם כמגן אנושי, לצד מניעת סיוע הומינטרי, שמגיע מישראל בהיקפים מדהימים - היא מחרידה.
מאות משאיות ישראליות נכנסות לעזה מדי שבוע, והמזון לא מגיע לאזרחים, ולא בגלל ערלות הלב של ישראל, גם אם היא כושלת בניהול האירוע, כי אם בגלל התרשעות החמאס, ורצונו לשלוט בכל הסיוע לטובת המשך תלות האוכלוסיה בו, ועל הדרך פיטום המחבלים, כפי שנוכחנו השבוע; התנהלות זו לא יכולה להעיד אלא על אדישות גמורה של החמאס - ולא של ישראל - למצב העזתים.
הבה נזכיר: אם חמאס רוצה, הוא יכול לשים סוף לסיוט הרגע ממש. שחרור החטופים - בהם הוא מחזיק כקלף מיקוח לטובת הישרדותו כארגון טרור - יביא לסוף המלחמה הרגע ממש, כאמור. אבל חמאס לא מעוניין בסיום הסבל לעזתים. הוא ממשיך להחזיק בחטופים ולהתעלל בהם, מתוך אטימות ואדישות מוחלטת לתוצאות והשלכות ההחלטה הזאת על בני עמם.
אז כן, ישראל עשתה - ועושה - שגיאות קשות מאד בניהול המלחמה. קשות מאד. אבל אני משוכנע שהיא מעוניינת בסיום המלחמה, היה ורק ישובו החטופים. וממילא זה מה שהאמריקאים רוצים גם, וייכפו עלינו ביום בו (אמן ואמן) ישובו החטופים. אבל חמאס מעוניין להוריד את ישראל על ברכיה, ולהבטיח שיוכל להישאר בעזה ביום שאחרי ולבנות מחדש את מפלצת שבעה באוקטובר הבא. ומי שלא מבין שזה המניע האמיתי שלו בכל התנהלותו - לא הבין כלום משיעור השבעה באוקטובר.
נכון: אפשר למצוא פתרונות טובים יותר לחלוקת הסיוע הישראלי, אבל לומר שישראל מרעיבה מתוך כוונה את העזתים הוא עיוות גמור של המציאות.
נחזור למשוואת המוסר, שהרי היא לב טענת הגורמים בעולם, ובתוכנו, כלפי ישראל. באותו האופן בדיוק שבו שבוע לאחר שואת אוקטובר התהפך עלינו העולם והפך את הרוצחים לקורבן, כך כעת בישראל, מאמצים עיתונאים את התפיסה האנטי ישראלית - שגורמת לנו נזק היסטורי ממש בעולם (ד״ש מרודוס), לפיה ישראל היא הגורם הלא מוסרי בסיפור, שעה שחמאס והתנהלותו המטורפת ממש מוצאים מהמשוואה, וכל האשמה במצב עוברת לכתפינו.
זהו עיוות מוסרי עמוק. הצד שמנהיגיו נוהגים באופן נפשע בחטופים ובבני עמם, ברגע זה ממש, הוא הצודק והאומלל, הגוזל שנשבה בטלפיה של המפלצת הישראלית; וישראל, שרק מבקשת את חטופיה, היא הרעה בסיפור. לא, התבלבלתם לגמרי, ואימצתם נרטיב כוזב ומכוער.
הסיבות מובנות - התמונות מעזה באמת אינן קלות לעיכול. אין שאלה. אבל בואו בבקשה נזכור מי אחראי להן באמת: החמאס, ולא ישראל. וגם אם ישראל אשמה בהרג מופרז, לשיטת המקטרגים, עדיין: הבקורת הבינלאומית המגמתית והמעוותת נועדה למחוק את אחריות חמאס למצב, ולהשליך הכל עלינו, מסיבות של אנטישמיות ושנאת ישראל, שמשתוללות כבר שנתיים בעולם.
זה מעוות, זה חסר הגינות כלפי חיילינו, וכלפינו כעם, וזה לא הופך את אותם אנשים לערכיים או מוסריים באופן נשגב, זה הופך אותם לאידיוטים שימושיים. כאלה שכוונותיהם טובות ונאצלות, אבל גם כאלה שאיבדו קשר עם הסיפור המתחולל פה, ואימצו סיפור אחר - זה שכלי התקשורת בעולם מנסים להלביש עלינו.
כאשר מדובר בכלי תקשורת אירופאי, אני מבין. אבל בתוכנו? הסרת אחריות מחמאס - שמוציא להורג אזרחים ממש ברגע זה, כדי לשלוט במזון, ושממשיך להחזיק חטופים? בתוכנו מנקים אותם מאחריות לגיהינום בעזה? ובכן, זה מהלך פסיכולוגי ומוסרי שאינני מסוגל להבין. ובטח לא לקחת בו חלק.
ולמבולבלים: אני תומך נחרץ בסיום המערכה בעזה לטובת השבת חטופינו. כולל יציאת צה״ל. אבל יש עוד גורם במשוואה. ציני ואכזרי מאד. ואני מסרב לנקות אותו מאשמה לזוועה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו