שר החוץ גדעון סער הגיע היום (שלישי) לקייב לביקור בן יומיים בו הוא צפוי להיפגש עם בכירי הממשל האוקראיני, במה שיהיה ביקור שני במדינה של שר חוץ ישראלי מאז החלה הפלישה הרוסית המלאה למדינה בפברואר 2022. במהלך הביקור, צפוי שר החוץ להיפגש עם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי.
סער צפוי להיפגש גם עם נציגי הקהילה היהודית כבר הערב, לצד פגישה עם ארטיום בוריק – לוחם בצבא אוקראינה - שאיבד את אשתו מריה ובתו נסטיה בת ה-7 יחד עם שלושה בני משפחה נוספים בפגיעת טיל איראני בבת ים. מעבר לרצון להביע סולידריות עם העם האוקראיני, תזמון הביקור נועד להדגיש הקשר הזה בין מבצע ״עם כלביא״ למלחמה של אוקראינה נגד הפלישה הרוסית.
כמו כל ביקור של בכיר זר בבירת המדינה שמצויה במלחמה על חייה מזה יותר משלוש שנים, גם כאן ניתן להניח שהמארחים מצפים לקבלת התחייבויות שיעזרו לאוקראינה במאבק הצבאי מול הרוסים – אך לא בטוח שהישראלים יספקו אותן. הדרישה האולטימטיבית של קייב היא תמיד לציוד צבאי, ואם לא בתרומה – אז לכל הפחות לאפשר לאוקראינה לרכוש נשק מחברות צבאיות ישראליות.
הביקור של סער נועד להציג את ישראל לא רק כמי שמדברת נגד הציר האיראני-רוסי, אלא גם כמי שפועלת נגדו – גם אם מסיבותיה שלה, במה שמהווה אולי משקל נגד לחוסר התיישרות של ישראל עם הגוש המערבי, והניסיון העדין שלה לשמור על יחסים קורקטיים עם מוסקבה. אחרי הכל, באירופה תופסים את איראן כאיום ביטחוני גם עליהן: לא רק בהפרת המשטר את האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, אלא גם בהפצת טרור - מברצלונה ועד קופנהגן - באמצעות גורמים פליליים ואחרים.
אם ישראל לא הצטרפה עד כה לצעדים נגד רוסיה, אז החלטה לעשות זאת תסמן שינוי טקטוני בתפיסה הישראלית את יחסי הכוחות בעולם. אלא שרוסיה נותרה שחקן משמעותי ברמה הגיאו-פוליטית, ואם תרצה להכאיב לישראל - קשה להאמין שלא תמצא דרכים לעשות זאת, בין אם בזירה הדיפלומטית ובין אם באמצעות סיוע נוסף לאויביה, שהיא גם כך יותר ממיודדת איתם. שאלת הקהילה היהודית הגדולה ברוסיה גם היא מהווה חלק חשוב ביחסים.
המשבר בעזה מזרז את הביקור
זרז נוסף לנסיעה הנוכחית של סער הוא הרגע הקריטי בו נמצאת המלחמה בעזה, כאשר הלחץ הבינלאומי לסיים אותה ולהכניס בדחיפות סיוע הומניטרי בעזה, הולך ומתגבר. אוקראינה היא בראש סדר העדיפויות עבור אירופה - בליבת הביטחון הלאומי של היבשת. בירושלים מקווים שהתמונות עם זלנסקי יסייעו, לפחות במקצת, בהפחתת המתיחות עם אירופה.
הלחץ הולך ומתגבר ודעת הקהל האירופית נוטה יותר ויותר נגד ישראל, מה שדוחק את מנהיגי המדינות להתערב בסוגיה. ברשת CNN דיווחו על ילדה בת 4 שמתה מרעב, בעוד ועד העובדים של סוכנות הידיעות הצרפתית AFP פרסם עדויות של עובדיו הפועלים ברצועה שמתריעים כי הם עדים למוות מרעב. מעזה ממשיכות להגיע תמונות קשות - משפט שנאמר אינספור פעמים במהלך המלחמה, אך כנראה שמעולם לא היה נכון יותר מהיום.
רק אתמול שרי החוץ של 25 מדינות, ביניהן בריטניה וצרפת יחד עם בכירה באיחוד האירופי, חתמו על הצהרה הקוראת לסיום המלחמה ולהגברת הסיוע ההומניטרי. היום, בדרכו לקייב, עסק סער בשני משברים: הוא שוחח עם נציבת החוץ של האיחוד האירופי קאיה קאלאס לגבי המצב ברצועה ועם מקבילו היווני בקשר למשבר הספינה הישראלית שלא עגנה בנמל באי סירוס בשל הפגנה פרו-פלשתינית. הם ייצוג הולם למצב הדיפלומטי, הבינלאומי והתדמיתי שבו ישראל נמצאת.
אירופה מגבירה את הלחץ
במשבר הקודם, רגע לפני המלחמה עם איראן, הייתה זו ההצטרפות של גרמניה ללחץ הבינלאומי ואיום באמברגו נשק שסימן לישראל שהחבל קרוב להיקרע – סביר להניח שהרגע הזה מתקרב גם כעת.
משרד החוץ וסער בראשו הצליחו בשבוע שעבר למנוע החלטה קשה נגד ישראל במוסדות האיחוד האירופי בעזרת ההסכם על הכנסת סיוע ההומניטרי מול נציבת החוץ האיחוד קאיה קאלאס.
האם באירופה מרגישים מרומים לנוכח המצב ברצועה? ״הרג אזרחים שמחפשים מזון הוא בלתי ניתן להגנה״, כתבה קאלאס, ״שוחחתי שוב עם השר גדעון סער כדי לחזור על ההבנה שלנו לגבי זרימת סיוע הומניטרי והייתי ברורה לגבי כך שצה״ל חייב להפסיק להרוג אזרחים בנקודות חלוקת סיוע״. היא הוסיפה כי ״כל האופציות נשארות על השולחן אם ישראל לא תמלא אחר התחייבויותיה״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו