פוליטית, משפטית ובינלאומית: כך הפגיעה באתרים נוצריים מזיקה לישראל

בחודש יולי 2023, ביום שבת שקט בירושלים, נשמעו קולות זעקה במתחם מנזר עמק המצלבה. הנזירים שיצאו מהכנסייה גילו כתובות גרפיטי מכוערות שרוססו במהלך הלילה על הקירות: "מוות לנוצרים", "ישו חזיר", וסמלים נאצים מעוותים. עוברי אורח, תיירים נוצרים ונוצרים מקומיים, הביטו המומים, ואחד הנזירים פרץ בבכי. התקשורת העולמית דיווחה על כך כבר באותו היום והתגובות לא איחרו לבוא. מהוותיקן נמסר "זהו מעשה שטנה", כנסיות באירופה הכריזו על ימי תפילה לתיקון העוולה, ובקהילות הנוצריות בארצות הברית עלתה השאלה: האם ישראל באמת מכבדת את ערכי חופש הדת?

הסיפור הזה אינו חריג. הוא אחד מתוך שורת אירועים חמורים המתרחשים בשנים האחרונות, שהחריפו מאוד בימים האחרונים – בהם נרשמו שתי פגיעות בוטות שזעזעו את הקהילות הנוצריות בארץ ובעולם. האירועים מהשבוע האחרון מציבים אותנו בצומת דרכים מסוכן: מדינת ישראל זקוקה היום יותר מאי פעם לתמיכה נוצרית איתנה. מול קמפיינים אנטי-ישראליים באו"ם, מול מאמצים לדה-לגיטימציה בינלאומית, ולנוכח איום הסנקציות – הברית האסטרטגית עם העולם הנוצרי, ובעיקר עם הציבור האוונגליסטי בארצות הברית, היא חומת מגן אסטרטגית.

הפגיעה באתרים נוצריים איננה תופעה חדשה, אך בשנים האחרונות היא מחריפה ומקבלת נופך אידאולוגי ברור, המיוחס לפעילי ימין קיצוני, לעיתים מקרב בני נוער משוללי רסן. המזוהים עם נוער הגבעות.

בין המקרים הבולטים בשנים האחרונות ניתן למנות:

הצתת כנסיית הלחם והדגים בטבחה ב-2015: כנסייה קדומה בעלת חשיבות עצומה לנוצרים ברחבי העולם. שני נערים יהודים הורשעו, אך עונשיהם היו קלים עד מגוכחים – אחד  הפורעים קיבל פחות משנתיים מאסר בפועל.

וונדליזם חוזר במנזר הדורמיציון בירושלים: כתובות נאצה, ניסיונות הצתה, וחילול חפצי קודש. התיק נגד חלק מהחשודים נסגר בעילה של "חוסר עניין לציבור".

תקיפות פיזיות של אנשי כמורה: בשנים האחרונות תועדו מקרים בהם נזרקו אבנים על נזירים, נשלפו צלבים מידיהם, ואף יריקות מכוונות בפומבי. התגובות המשטרתיות היו לרוב רפות, ללא כתבי אישום.

הנוצרים בעזה חוו הלם כפול

השבוע בעיצומו של קרב עם חמושים פלשתינים, נפגעה כנסיית סנט פורפיריוס בעזה – אחת הכנסיות העתיקות ביותר במזרח התיכון. לפי מקורות פלשתינים וכנסייתיים, פגיעת טיל גרמה לקריסת חלק מהמבנה ולמותם של ארבעה נוצרים מקומיים, בהם אישה מבוגרת וילדה. הנוצרים המקומיים, קהילה מוכה ממילא, חוו הלם כפול: גם מהמלחמה, וגם מהפגיעה בבית תפילתם.

הכנסיות בעולם הנוצרי הגיבו בזעם. הפטריארך היווני האורתודוקסי בירושלים פרסם גינוי תקיף, וראשי כנסיות בארה״ב דרשו מהממשל האמריקני לפעול ללחץ על ישראל לחקירה. התקשורת הפרו-פלשתינית הציגה את הפגיעה כהוכחה לכך שישראל אינה מכבדת שום דת – אפילו לא את זו של בעלות בריתה.

בכפר הנוצרי טייבה שבשומרון – המוכר בזכות היין והקהילה הנוצרית שבו – נזרקו אבנים לעבר הכנסייה המקומית בזמן תפילה. רעולי פנים תקפו מתפללים ביציאה מהמיסה, ריססו כתובות נאצה וניפצו חלונות. התוקפים נמלטו. איש לא נעצר. למרות פניות חוזרות ונשנות של ראש הכפר למועצה האזורית הסמוכה, התגובה הייתה רפה – ואפילו המשטרה הגיעה באיחור של שעות.

פגיעות אלו אינן מסתכמות במעשים פליליים חמורים בלבד – הן חותרות תחת יסודות התמיכה הבינלאומית בישראל. התמיכה הנוצרית בישראל – בעיקר מצד נוצרים אוונגליסטים בארה״ב – היא אבן יסוד ביחסי ישראל-ארצות הברית. הם מהווים בסיס אלקטורלי עצום, התומך בישראל ללא סייג, פעמים רבות אף יותר מהקהילה היהודית.

פגיעות באתרים נוצריים מערערות את הברית הזאת. כבר כיום נשמעים קולות של הסתייגות בקונגרס האמריקני מצד חברים אוונגליסטים, המבקשים שממשלת ישראל תנקוט ביד קשה נגד "אלימות אנטי-נוצרית". חלק מהכנסיות הפסיקו העברת כספים לעמותות ישראליות, והחלו לשתף פעולה עם גופים פלשתינים "נוצרים". כשהפגיעות האלו הופכות לגל פומבי, הנשמע מעבר לים, נוצרת תחושת בגידה בקרב נוצרים רבים. בארה"ב מתחילים להישמע קולות שואלים: מדוע אנו תומכים במדינה שבה מחללים את מקומותינו הקדושים?" וכך, בדיוק כפי שקרה לאחר הפגיעה בכנסיית הלחם והדגים, נרשמה ירידה חדה בתרומות של נוצרים תומכי ישראל, וחלק מהכנסיות החלו לדון באפשרות של חרם על מוסדות התיישבות ביהודה ושומרון.

פגיעות אלה מהוות דלק לתעמולה אנטי-ישראלית ברשתות החברתיות ובתקשורת הבינלאומית. מדינות  מעטות באירופה, שמנהיגיהן  מנסים להגן על ישראל בזירה הבינלאומית, מוצאים את עצמם נבוכים כשעליהם להסביר מדוע מדינה יהודית דמוקרטית אינה מצליחה למנוע פגיעה בחופש הדת.

התגובות של מערכת המשפט בישראל נמצאות על מנעד בין רפיסות לבין פחדנות. גזרי הדין מגוחכים - עבודות שירות או עונשי מאסר קלים, רבים מהם עם דחיית ביצוע, ובחלק מהמקרים אף מסתיימים בעסקאות טיעון מקלות בטענה הקבועה של "חוסר בראיות". הדבר יוצר תחושת אפס הרתעה – הן בקרב המבצעים הפוטנציאליים והן בעיני העולם. בפועל, אין הרתעה, אין פחד מעונש ויש תחושה ברורה – לא רק בקרב המבצעים – אלא גם בעולם, שמערכת החוק בישראל מתייחסת באדישות לפשעים נגד דתות אחרות.

ישראל על מדרון חלקלק

אובדן התמיכה הנוצרית בארה״ב הוא סכנה מוחשית. כל ירידה בתמיכה הזו עלולה לגרום לשינוי מדיניות אמריקנית ביחס לישראל - לרבות עיכוב באספקת סיוע צבאי, והחרפת הלחצים הבינלאומיים - במועצת הביטחון, באו"ם ובאיחוד האירופי.

בנוסף לכך, הנוצרים מהווים נתח משמעותי מהתיירות הדתית לישראל, ותרומותיהם עוזרות למוסדות רבים. פגיעה שיטתית באתרים נוצריים, גם אם נעשית על ידי קיצונים בודדים, היא חבלה  אסטרטגית מבית. זו פעולה שמכרסמת בהכרת הלגיטימציה שלנו לחיות ולנהל את המקום המקודש לשלושת הדתות, ויוצרת עוינות בקרב מי שבעבר היו בעלי ברית נאמנים. אם התמיכה הזו תיסדק – השלכותיה יהיו מרחיקות לכת: מדינית, כלכלית, ביטחונית ואף תודעתית.

מיד ובלי דיחוי – כך צריך לפעול

יש להוציא גינוי תקיף וברור מצד ראש הממשלה, שר החוץ ושר הביטחון נגד כל פגיעה במקום קדוש, מכל דת שהיא. יש להבהיר: זה לא רק פשע – זו גם פגיעה באינטרס הלאומי של ישראל.

בנוסף לכך, משטרת ישראל בשיתוף שב"כ צריכה להקים יחידה ייעודית שתתמחה באיתור, מניעה והעמדה לדין של המעורבים בפעולות "תג מחיר" נגד אתרים דתיים נוצריים. חובה להשתמש במודיעין יזום ובאכיפה נמרצת.

יש להוביל מהלך רחב שבו מנהיגי ההתיישבות ביהודה ושומרון ייצאו באופן חד-משמעי בגינוי לפעולות אלו. יותר מכך – יש לעודד יוזמות חינוכיות וחברתיות שיביאו לקירוב לבבות, הכרות, ודו-שיח עם גורמי כנסייה. רק כך ניתן לשבור את החשדנות ולמנוע הסלמה.

צעד נוסף שיש לעשות הוא פנייה ליועצת המשפטית לממשלה ולבג"ץ בדרישה מפורשת להחמיר בעונשים, למנוע עסקאות טיעון מפלות, ולהחיל ענישה מרתיעה. יש לחוקק חוק ענישה מינימלית לפגיעה באתרי דת, שיאסור שיקול דעת מרחיק לכת מצד שופטים ופרקליטים במקרים כאלו.

חשוב גם לחזק את ההסברה. הממשלה והסוכנות היהודית חייבות ליזום מסע הסברה נרחב, בארץ ובחו"ל, שידגיש את הקשר החיובי בין יהודים לנוצרים, ובמיוחד בין ההתיישבות ביהודה ושומרון לבין קהילות נוצריות פרו-ישראליות. יש לקיים מפגשים של נציגים מהכנסיות עם מתיישבים, לשלב סיורים משותפים, ולהוציא לתקשורת תיעוד של שיתופי פעולה חיוביים.

כמו כן, יש להקים מנגנון של מפגשים תדירים בין הנהגת ההתיישבות לבין כמרים ונציגי כנסיות – ביוזמת המשרד לשירותי דת ומשרד החוץ. אלו יחזקו את ההיכרות, יפחיתו חשדנות, ויקדמו כבוד הדדי.

ישראל עומדת בפני אתגר אסטרטגי חמור: לא מדובר רק בשמירה על דו קיום בין הנצרות ליהדות, אלא על שלמות הבריתות שלנו. אסור להקל ראש בפשעי שנאה שמתחזים לוונדליזם. כל אבן שנזרקת לעבר מנזר, כל כתובת נאצה שמופיעה על כנסייה – פוגעת בלגיטימציה הבינלאומית שלנו, מחלישה את מעמדנו, ופורמת את הקשרים שמחברים אותנו לעולם הנוצרי. אם לא נפעל כעת – מייד, בתקיפות ובחכמה – אנו עלולים לגלות מאוחר מדי שאיבדנו את העולם הנוצרי. הזמן לפעול – הוא עכשיו.