השבוע עשוי להיות בעל השלכות דרמטיות על יחסי האיחוד האירופי וישראל, כאשר ביום שלישי הקרוב ייפגשו בבריסל שרי החוץ של האיחוד לדון בסנקציות אפשריות נגד ירושלים בעקבות דוח שקבע ״שישנן אינדקציות״ לכך שישראל הפרה את מחויבותה לזכויות אדם במלחמתה בעזה וביהודה ושומרון.
היום (שני) שר החוץ גדעון סער יצא לבריסל שם ישתתף בפורום של שרי החוץ של האיחוד ומדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה. מעבר לפורום שבו ישב לצד שרי החוץ של סוריה, הרשות הפלשתינית ומדינות נוספות מאזור - במרכז הביקור יעמוד הניסיון להבטיח שלא יתקבלו החלטות משמעותיות נגד ישראל בדיון על הסכם האסוציאציה מחר.
הדרך לכך הוקלה באופן משמעותי, לאחר שהייעוץ המשפטי של האיחוד קבע כי ניתן להשעות חלקים מסוימים מהסכמים בין האיחוד וישראל ברוב יחסי - ללא צורך בקונצנזוס. המשמעות: הסרת הקלות המס והמכסים שמהן נהנית ישראל, ביטול מדיניות ״השמיים הפתוחים״, והגבלות על שיתוף הפעולה המדעי והטכנולוגי - כל אלה יכולים לעבור ברוב יחסי של 17 מדינות המייצגות 65% מאוכלוסיית האיחוד. רק השעיית הסכם האסוציאציה כולו, אמברגו נשק או הוצאת ישראל מתכנית המחקר ״הורייזן״ עדיין דורשים קונצנזוס מלא. לאור כך, חשיבותה של התמיכה הגרמנית בישראל הופכת להיות מכרעת.
״כל עוד גרמניה לצידכם, יהיה קשה להעביר נגדכם סנקציות באיחוד האירופי, כל שכן סנקציות משמעותיות״, אמר השבוע גורם באיחוד האירופי. גרמניה, המדינה החזקה והמשפיעה ביותר באיחוד, היא שותפת הסחר המרכזית של ישראל ומחזיקה בכוח וטו בפועל על החלטות מרכזיות. אולם הלחץ הפנימי והחיצוני על ברלין הולך וגובר - מצד מדינות כמו ספרד, אירלנד, צרפת והולנד, וכן מצד דעת הקהל הגרמנית עצמה, שלפי סקרים אחרונים רק 13% ממנה מאמינים שגרמניה צריכה לתמוך בישראל ללא תנאי.
משרד החוץ מרכז מאמצים משמעותיים כדי להשאיר את גרמניה לצד ישראל. בחודשיים האחרונים התחדד המסר האירופי: שלב הבקשות הסתיים, והגיע זמן האיומים. האיום המרכזי - השעיית הסכם האסוציאציה או חלקים ממנו. ההסכם, המהווה את המסגרת המשפטית ליחסים בין ישראל לאיחוד האירופי, מסדיר את רוב תחומי הסחר הבינלאומי וכן היבטים מדיניים, חברתיים ותרבותיים. חשיבותו לישראל אדירה - האיחוד האירופי הוא שותף הסחר המרכזי שלה. הלחץ מגיע בעיקר מספרד ואירלנד, שמובילות את המחנה העוין, לצד מדינות שפנו לאחרונה נגד ישראל כמו צרפת והולנד. סנקציות נגד ישראל נראות אפשריות יותר מתמיד.
כאמור, מי שללא ספק יכולה לעצור את הסחף היא גרמניה, המדינה החזקה באיחוד האירופי. גרמניה היא לא רק הכלכלה החזקה ביותר באיחוד והמדינה בעלת מספר התושבים הרב ביותר, היא גם המדינה אשר באופן מסורתי נחשבת כדומיננטית ביותר באיחוד האירופי. בקונפליקט הנוכחי גרמניה בבעיה, מחד, מכהנים בה קנצלר ושר חוץ חדשים, פרו ישראלים, המגיעים ממפלגת הנוצרים הדמוקרטים הנמצאת בימין-מרכז הפוליטי ואשר מחוייבים ערכית והיסטורית למדינת ישראל. מאידך, הלחץ מצד מדינות אירופאיות רבות, כמו גם הלחץ הפנים קואליציוני המגיע ממצד ממפלגת הסוציאל דמוקרטים, מייצרים לחץ על הקנצלר לשנות את מדיניותו הפרו ישראלית בנוגע למלחמה בעזה.
לפרקים נראה שהלחץ מוביל לתוצאות: הקנצלר ושר החוץ מתחו ביקורת על ישראל, בדגש על הצורך בסיוע הומניטרי לעזה. שר החוץ הגרמני אף רמז שלישראל אין אשראי בלתי מוגבל וכי גרמניה שוקלת אמברגו על העברת נשק. החשש בירושלים הוביל את סער לביקור בזק בברלין, שם פגש את הצמרת הפוליטית ושכנע שישראל מכניסה סיוע הומניטרי.
מאז המלחמה עם איראן הובילה את גרמניה להתייצב שוב לצדינו, כאשר קנצלר גרמניה הכריז שישראל ״מבצעת את העבודה המלוכלכת״ עבור העולם בתקיפת מתקני הגרעין, וציין ש״המתקפה הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר לא הייתה אפשרית ללא המשטר בטהרן״. שר החוץ הגרמני הבהיר שאינו תומך בהכרה במדינה פלסטינית כעת. רק בשבוע שעבר סער שוב נפגש עם שרי החוץ של גרמניה ואוסטריה.
״גרמניה היא הידידה הגדולה ביותר של ישראל באירופה״, אומר שגריר ישראל בגרמניה רון פרושאור. ״כשהקנצלר מרץ אומר שישראל עושה את העבודה המלוכלכת עבור המערב - אלו לא מילים ריקות, אלא הכרה בכך שישראל נלחמת עבור ערכיה של אירופה כולה. אנו בטוחים שגרמניה תמשיך לתמוך בנו - הן בשל הערכים המשותפים, והן בשל התועלת מהמחקר הישראלי בשיתופי הפעולה עם אירופה. אנו מצפים שתחת הנהגת מרץ נראה שינוי לטובה גם באו״ם - שם נחלנו לא מעט אכזבות מגרמניה״.
החשש עדיין מרחף. בניגוד לארה״ב, המחויבות ההיסטורית של גרמניה לישראל לא תמיד מתבטאת במוסדות הבינלאומיים כמו האו״ם. בנוסף, ערוצי חדשות בגרמניה מסקרים ללא הרף את ההרג בעזה, והתמונות הקשות גוברות על ההסברים הישראליים על נזק אגבי בעקבות שימוש במגן אנושי. למרות הממשלה הפרו-ישראלית בברלין, החשש הוא שהדברים יכולים להשתנות במהירות - ושינוי בגישה הגרמנית עשוי להיות קטסטרופלי עבור ישראל.
״גרמניה היא המדינה המשמעותית ביותר באירופה מבחינת ישראל. החשש שתעבור צד ותפסיק להגן עלינו הוא תרחיש אימים״, מסביר ד״ר אייל רובינסון מאוניברסיטת אריאל. ״אנחנו זקוקים לגרמניה בכל מובן - מדיני, ביטחוני, כלכלי ותרבותי. ישראל נהנית מכספי מחקר עצומים דרך תכנית Horizon Europe. כבר עכשיו רואים סימני אזהרה - שר החוץ הגרמני אמר שהוא מדבר כמעט כל יום עם סער, והנציב למלחמה באנטישמיות פליקס קליין אמר שישראל צריכה לא לעבור גבולות מסוימים. אני עוד לא רואה צעדים ממשיים נגד ישראל, אך אם לא יהיה שינוי בעזה ולא נצליח לשכנע שאנחנו מספקים סיוע הומניטרי, נוכל להגיע לאזור לא רצוי. תרחיש שבו גרמניה פונה נגד ישראל כמעט בלתי נתפס - לעמוד לצד ביטחון ישראל זה חלק מתפיסת היסוד המדינית שלהם. אנחנו בשלב רגיש שמצריך תשומת לב מיוחדת״.
דעת הקהל הגרמנית מחזקת את החשש. סקר של רשת השידור הממלכתית ARD מהחודש שעבר מגלה נתונים מדאיגים: 75% מהגרמנים תומכים בביקורת הקנצלר על ישראל, 73% תומכים בהגבלות מחמירות על ייצוא נשק לישראל, ו-30% תומכים באמברגו נשק מוחלט. הנתון המדאיג ביותר - רק 13% מהגרמנים מאמינים שגרמניה צריכה לתמוך בישראל ללא תנאי, בעוד 74% מתנגדים לכך. 63% סבורים שהתגובה הצבאית של ישראל אינה מידתית.
״אני לא רואה שינוי במדיניות. היחסים בין המדינות ממשיכים להיות חזקים״, אומר קרסטן אוונס, מנכ״ל ELNET גרמניה ולשעבר חבר פרלמנט ממפלגת הקנצלר. אולם גם הוא מזהיר: ״הביקורת של הקנצלר ושר החוץ מראה שיש דאגות שצריך לקחת ברצינות, מאחר שהן מגיעות מחברים קרובים של ישראל. מצד אחד כולם רוצים להחזיר את החטופים, מצד שני אנשים מודאגים שהמלחמה לא נגמרת ויותר מדי אנשים משני הצדדים סובלים, מבלי שיש אופק. זהו אתגר שגדל ומכביד על היחסים הבילטרליים. אנחנו באלנט נמשיך להביא מנהיגים מגרמניה להיפגש עם מנהיגים ישראלים כדי שידברו ׳תכלס׳, כמו בין חברים, ולחזק את התמיכה בישראל בזמנים המאתגרים האלה״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו