מי לא מכיר את המקרה שמתרחש בחייו של כמעט כל איש: אתה מחליט להבריז מהעבודה לטובת יום כיף בים ובקניון, אבל לא נעים לך לבקש חופש, או שהחשק לחופש נעור בך ספונטנית. מה עושים? מצלצלים לבוס להגיד שאתה חולה מת במיטה. ממש שכיב מרע (המהדרין מוסיפים אפקטים קוליים של שיעול וחרחור). נו, מה יכול הבוס לעשות חוץ מלומר: ״תרגיש טוב. תישאר בבית, בוודאי, כמה שצריך״. ואז, שמח וטוב לב אתה פוסע יד ביד עם רעייתך לחוף הים, מבלה שם כהוגן, ואז נוסע לקניון, מתיישב לאכול צהריים, שאנן ונינוח, ובשולחן לידך יושב, אלא מי?, הבוס.
אז מקרה (כמעט) זהה, קרה לראש הממשלה השבוע. לאחר שביקש מההורים (ראש המוסד וראש אמ״ן) לכתוב לו פתק היעדרות למורה (בית המשפט), בשל עניינים מדיניים/בטחוניים הרי גורל, הוא נתפס עושה יום קמפיין בבאר-שבע ומתארח גם בטקס במכללה הלאומית לשוטרים. קמפיין בחירות? טקס במכללת שוטרים? והרי אנחנו בשעות הרות גורל שדוחות (ובצדק) כל עניין, כולל עדות בבית המשפט. ובכן - מתברר שהפתק היה מעט מנופח ומופרז; הצלחת לעבוד על המורה, אבל בפעם הבאה שתגיע עם פתק מחלה, היא כבר תביט בך בעיניים חושדות.
עכשיו, כשלעצמי אני סבור שיש לדחות את העדות של ראש הממשלה בשלושה חודשים. לתת לו לנהל את מה שהכרחי לנהל בימים האלה, ולאחר שרצף ההחלטות הדרמטיות יסתיים, נשוב לדון בענייני המשפט. אבל בית המשפט דן ברעיון ודחה אותו. מה עושים? כאמור: פתק מההורים.
לא ברור מי עושה יותר צחוק ממי - נתניהו מבית המשפט, או בית המשפט מנתניהו. למה בית המשפט? כי אין באמת דחיפות גדולה יותר לברר את מסלול אספקת הסיגרים של מילצ׳ן מאשר ניהול עסקת החטופים והסכמי אברהם שבפתח והנסיעה לוושינגטון בשבוע הבא.
ברמה הלאומית - הם בכלל לא באותה הסקאלה של החשיבות. אבל גם נתניהו עושה צחוק מבית המשפט, ועל הדרך גם מכולנו. כי אם באמת ענייני המדינה דוחקים, עד כדי ביטול דיון בבית משפט, אז יום בדרכים לטובת קמפיין בחירות זה פשוט לעשות צחוק מהעבודה. לצפצף על בית המשפט וללמד אותו שעם כל הכבוד, אין באמת כבוד.
מעבר לעובדה שלטובת ביטול הדיונים הבאים שייקבעו, הוא ייצטרך ככל הנראה להזמין את טראמפ בעצמו להסביר לבית המשפט מה סיבת הדחייה, המסר הציבורי ברור: מותר לשקר לבית המשפט, להפריז, למרוח, לעשות שימוש במעמד, ולקבל פטור שאזרחים מן השורה לא מקבלים.
מותר, כי בית המשפט הוא לא רק אוייבו של נתניהו ושל ציבור תומכיו, כי אם מי שעומד בדרכה של המדינה כולה למהלך מדיני היסטורי. ואם הוא כזה, אז גם מותר לשקר לו, וגם מותר להוסיף קריצה מובלעת שתחליש את מעמדו אפילו יותר, בתקופה בה המשפט הפך לעניין שאפילו הדוד מאמריקה מרשה לעצמו לבחוש בו.
אין לי שום רצון לצפות בראש הממשלה מתייצב לחקירה של התביעה במקום לעסוק בחטופים ובהסדר עם סעודיה, אבל אם הוא לא ב א מ ת עוסק בכך מסביב לשעון, אזי השקר הזה הוא שקר (קטן? לבן? אולי) הוא מסמר נוסף בארון הלגיטימיות של מערכת המשפט, שנתניהו הכריז עליה מלחמת חורמה מאז תחילת התיקים.
והעובדה שהבוס (הפעם מדובר כבר בציבור, לא רק בבית המשפט) תופס אותו בחוף הים לא זה בלבד שאינה מטרידה אותו, כי אם אפילו משרתת אותו. פוליטית. וזו כבר ציניות שעל בית המשפט יהיה להעיר ולפסוק בפעם הבאה שראש הממשלה יידרש ב א מ ת לעסוק בענייני המדינה. ואז, מוטב, שלא יקונן על נוקשותם של השופטים. הוא הביא את זה על עצמו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו