לא חלפו אלא כמה שעות מאז הפסקת האש, וכבר החלו להישמע גניחות. מסתבר שאלו קולות של אנשים לא מסופקים בימין. ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא שמאלן ידוע. הממשלה שוב גלותית ורופסת. בקיצור, אם למישהו היה ספק, הפסדנו. עוד יותר בקיצור: נרקמת ברית בלתי קדושה בין השמאל לימין.
רק לפני שבוע, ההשתאות הכללית מההחלטה הנועזת לתקוף באיראן ומהביצועים המדהימים של כל זרועות הביטחון המעורבות במלחמה, היתה מעורבת בחששות כבדים: איך בסוף יוצאים מזה? איך מסיימים? חסרה רגל מסיימת, לא?
והנה מתגלה לנו שמלחמת שנים עשר הימים, כפי שטראמפ כבר מיתג את מבצע 'עם כלביא', מסתיימת בצורה כמעט חלקה. בימים האחרונים הרחיבה ישראל את יריעת המטרות. באופן ברור הן כבר לא הוגבלו אך ורק למניעת טילים ומטרות גרעין; אלא היו יותר ויותר מטרות של משטר וחברה. משהו שנשמע כמו שם של קורס אוניברסיטאי.
המטרה הבולטת – שערי כלא אווין הידוע לשמצה. אלה שעוקבים אחרי ההיסטוריה של המשטרים הטוטליטריים הישוו את זה מיד לפריצת כלא לוביאנקה. זה מעולם לא קרה. אבל את אווין, ישראל פרצה.
זה לא מצא חן בעיני מקרון. בסטיליה יש רק אחת. הוא לא רוצה לראות שגם באיראן יש אינטרסים לאומיים כמו חופש ודמוקרטיה. כמו פקח הוא רשם כרטיס צהוב: ישראל חורגת מבנק המטרות הגרעיני, שפריז מרשה. האם יתכן שפריז עדיין רואה לעצמה זכות להעיר לישראל בנושאים של אופציות אטומיות בגלל שנות הסגריר שבהן היא פתחה לנו את הדרך לעמימות גרעינית?
היה מבצע אחד קצר וסגור שהיו לו תועלות צבאיות ומדיניות דומות למבצע "עם כלביא", וזהו מבצע סיני. ישראל רשמה לזכותה מכפלת כוח, היא מדינה חזקה צבאית ונוכחת במרחב. ובעיקר, השותפות עם צרפת הניבה את דימונה. זה היה חלק מהדיל. המחיר ארוך הטווח היה שישראל נרשמה בהיסטוריה הפוסט קולוניאלית כמי שחברה לשתי אימפריות ריאקציוניות שוקעות, בריטניה וצרפת.
ל"עם כלביא" יש דיבידנדים הרבה יותר גדולים ממבצע סיני. שום דבר אינו נצחי, אבל לטווח הנראה לעין אין באיראן כורים אטומיים, האיום הגרעיני הוסר. המבצע העכשווי כולל גם הרבה חכמה של שיתוף פעולה חסר תקדים עם ארה"ב או כל בעלת ברית בתולדות המדינה. כניסתו של טראמפ למערכה נעשתה קודם כל כדי לקצר אותה.
ישראל היתה נחושה עד הסוף, וסביר שהיתה מבצעת פעולה קרקעית כדי להשמיד את פורדו. הכל היה מקבל מימד חמור של הסלמה כללית באיראן. בא טראמפ והסלים בבת אחת את המערכה במטרה הפוכה: כדי לכבות את הלהבות. וזה הצליח.
ישראל יוצאת מהמבצע כשמצבה הביטחוני, לפי ההערכות באירופה ואולי בעוד מקומות, הוא טוב מאי פעם. אין עליה עוד איום רציני. וכיוון שבמידה רבה זה בזכות השותפות עם ארה"ב, תהיה ציפיה בהמשך שישראל תשלם בתמורה במטבע פלשתיני.
צריך להתכונן לזה. כאילו ישראל חייבת משהו לאחר שיצאה במו ידיה לסכל איום איראני שמשך שנים נראה כמשימה בלתי אפשרית. המבט חוזר עכשיו לעזה ולחטופים. סיום חותך ומהיר ברוח ההסדר בלבנון הוא ההמשך הטבעי למלחמת שנים עשר הימים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו