טבעת החנק מתהדקת: כך עשויה להסתיים המלחמה עם איראן

איראן מחפשת את מסלול המילוט מהמלחמה, מסלול שיאפשר לה לטעון כי לא הובסה, גם אם התוצאות עד כה מראות אחרת. גורמי מודיעין והערכה בישראל, במפרץ ובארצות הברית צופים כי הלחימה תסתיים בתוך ימים ספורים, וכי אין היתכנות בצד האיראני ל"מלחמת התשה" בשל המצב הקשה שבו היא נמצאת. גורמים ישראלים מעריכים כי מבחינת ישראל המשימה תושלם בטווח זמן דומה. במקביל, גורמים דיפלומטיים מאירופה ומהמפרץ מנסים למצוא את הדרך המתאימה לסיום הזה.

בני מרשק שנחשב לקצין החינוך, ה"פוליטרוק", של הפלמ"ח במלחמת העצמאות, ציטט גנרל רוסי מהצבא האדום כשדירבן את הלוחמים בקרב הקשה על סן סימון בירושלים: "כשקר לך ויורד עליך גשם, גם לאויב קר ויורד עליו גשם". ובכן, על איראן יורד ברד כבד יחסית לטפטופים שאנו חווים, ולכן היא לא תוכל לעמוד בהארכת המלחמה.

במובן ההתקפי, לאיראן יש עדיין כמה מאות טילים בליסטיים ואחרים מוכנים לשיגור לעבר ישראל, וככל הידוע גם עשרות משגרים, ניידים ונייחים, לשיגורם. על המספר הזה הסתמכו מי שסברו כי איראן תנסה ללכת בנתיב של מלחמת התשה, אבל מדובר בחישוב שגוי.

ראשית, המשגרים והטילים נתונים תחת ציד מתמיד של כלי טיס בלתי מאוישים ומטוסים ישראלים. חיל האוויר הישראלי מקבל תמונת מודיעין, לווינים ותצפיות מהצבא האמריקני ומגורמי מודיעין נוספים המסייעים בציד. כפי שפרסמנו ב"ישראל היום", אם איראן תמשיך לירות, לציד יצטרפו גם טייסי חיל האוויר והצי האמריקני. למרות שלא ניתן לאתר כל משגר ברחבי המדינה העצומה, רובם המכריע יפגע.

איראן תחת מצור 

אבל זו הסיבה השולית לאי יכולת איראן להמשיך בלחימה. שמיה של איראן נשלטים באופן מוחלט על ידי חיל האוויר הישראלי, והתעבורה האווירית שלה משותקת. אפילו שר החוץ שלה עראקצ'י נאלץ לבקש רשות מישראל כדי לצאת לשיחות באירופה.

בנוסף, רוב התעבורה הימית משותקת, הנמלים פועלים בתפוקה מינימלית ופורקים רק סחורה קריטית כמו תרופות ודלק - זאת למרות שאיראן מייצאת נפט גולמי ורוכשת דלק מזוקק. כפי שדיווחנו בתחילת השבוע, יצוא הנפט צנח ב-95%, כלומר צינור ההכנסה העיקרי של המשטר חסום.

גם יתר ענפי הכלכלה משותקים ברובם. מערכות תשתית נפגעות מדי יום, ואספקת החשמל והמים נעשית בהפסקות בכמה מהערים המרכזיות, כולל טהרן.

תמונת מצב זו לא מאפשרת לשום מדינה לשרוד זמן רב, ובוודאי לא למדינה עם תשתיות רקובות ושחיתות ציבורית כמו איראן. אחד מגורמי ההערכה אמר ל"ישראל היום" כי איראן תוכל להמשיך לכל היותר עוד חודש, אולי מעט יותר, אבל אז תגיע לחנק כלכלי שיהיה קשה מאוד למשטר להתאושש ממנו.

שלושה תרחישים לסיום

ומה, אם כן, הדרכים שבהן עשויה המלחמה להסתיים? דרך אחת היא החלטה של ההנהגה האיראנית לעצור כבר כעת, לבלוע את הפגיעה בכבוד, ובתיווך של מדינות כמו עומאן וקטאר, לקבל את תנאי הפסקת האש והמו"מ שארצות הברית דורשת.

כדי להגיע לשם, נדרשת הנוסחה הדיפלומטית המתאימה שתותיר לאיראן לפחות מעט מהכבוד העצמי שלה, ואולי הבטחות להסרת סנקציים בטווח הקרוב. אחרת, ראשי משמרות המהפיכה שנותרו יסכימו רק אם ירגישו את החרב ממש על הצוואר, כך שהמשטר האיסלמיסטי כולו יתמוטט. הם עדיין לא שם, אבל מכה מוראלית קשה כמו חיסול חמינאי או בכירים אחרים מהשורה הראשונה עשויה להביאם להסכמה.

אפשרות שנייה היא "התפוגגות" המלחמה. פעם קראו לזה "קרב שנשחק". שני הצדדים מחליטים כל אחד לעצמו שהספיק להם. ישראל כאמור כבר מכריזה כי נדרשים לה ימים ספורים, כשבפועל רוב מכריע של המטרות שסומנו מראש הושמדו, ומה שנותר לא מחייב המשך לחימה.

פרויקט הגרעין חוסל בשלב זה, שיקומו יארך שנים רבות, וגם ענף הטילים הבליסטיים ספג מכה קשה מאוד. במצב זה ישראל תוכל בכל עת שתחפוץ לשוב ולהפציץ מטרות אסטרטגיות ככל שיידרש.

עבור איראן זהו תרחיש שמאפשר לה לשמר את המשטר, להכריז שלא נכנעה ולהתחיל שיקום. בכך תשמור לכאורה על כבודה, אבל עדיין יהיו עליה הסנקציים שיוסרו רק לאחר הסכם. היא תבקש לנסות ולפגוע בישראל פגיעה אחת רצינית לפחות, כדי להציג הישג שיאפשר לה לצאת מהמערכה.

התרחיש הזה עשוי להתרחש בתוך ימים ספורים - וזו האפשרות הסבירה ביותר - אבל גם להתארך למצב של המשך התכתשות לעוד שבוע-שבועיים. במהלך הזמן הזה יושמדו כמעט לגמרי מערכות הטילים, ישראל תיאלץ לחיות תחת אש, עד שלא יהיה לאיראן מה לשגר או שתיגמר המוטיבציה.

אם תחליט איראן לנקום בארצות הברית על התקיפה ותנסה לפגוע בבסיס אמריקני או באינטרסים אמריקניים, התגובה של טראמפ תהיה לחימה עצימה באיראן - מהלך שאם יצליח למנוע פגיעה במתקני הנפט במפרץ, יסתיים בתוך זמן קצר.

בכל אחד מהתרחישים ישראל תסיים בניצחון מובהק, לפחות בסיבוב הזה. אבל אם המשטר לא יפול, סיבוב נוסף יגיע, גם אם בעוד שנים - כי אחד מעקרונות היסוד של המשטר האיסלמיסטי האיראני הוא המאמץ להשמדת ישראל.