הרבה ישראלים חשים הערב שטראמפ מתעכב, מחכה, מהסס או אפילו משאיר אותנו להילחם באיראן. האמנם?
ובכן, להערכתי הצנועה, למרות משיכת הזמן, יש סיכוי זעיר שהוא לא יצטרף למערכה. אלא שהשיקולים שלו קצת אחרים משלנו.
אם הוא מפעיל כוח, טראמפ רוצה פעולה נקיה. זבנג וגמרנו. כזו שמצטלמת היטב ותביא לו את תמונת הניצחון. את "העבודה השחורה", כפי שתיאר זאת קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, הוא משאיר לישראל.
ועבודה כזו עוד נשארה. לפי מה שאומרים בצד הישראלי, גם בדרג המבצע וגם בצמרת המדינית, לכוחותינו נותרה עוד מלאכה לא מועטה בדרך לפירוק תשתיות הטילים והגרעין. יש תכנית, עובדים על פיה, ואנחנו עדיין רחוקים משלבי הסיום שלה. כלומר, מהזווית של טראמפ, עדיין מוקדם מדי לקפוץ פנימה. אז הוא מחכה.
שנית, נדרשת היערכות מבצעית נרחבת. רק הערב למשל, דווח על פינוי כלי טיס אמריקנים מאזורים בלתי מוגנים מחשש שבסיסים במדינות המפרץ יותקפו בידי איראן. האייתולות גם מאיימות לסגור את מיצרי הורמוז. גם לכך צריך להיערך.
עד אז הוא כמובן ישאיר את הקלפים קרוב לחזה ויבלבל את אוהביו ויריביו כאחד. צריך לזכור שכך בדיוק נהג בשני חודשי המשא ומתן עם איראן. כלפי חוץ המצג היה של שיחות. מאחורי הקלעים הוא ידע היטב שהתקיפה הישראלית מממשת ובאה.
יש את כל הסיבות לחשוב שהתרחיש הזה חוזר על עצמו כעת. אינספור התבטאויות שלו ושל אנשיו מאשרות שהוא יעשה הכל כדי לשלול מאיראן את היכולת לפתח נשק גרעיני. רק הערב אמרה הדוברת שלו, קרוליין לוויט, שכבר ב-2011 אמר שנשק גרעיני בידי איראן מסכן את אמריקה.
טראמפ גם יצא פומבית ובבוטות נגד הבדלנים שדורשים ממנו להימנע ממלחמה. והאמת שגם לא מדובר במלחמה ולא בהחלפת המשטר, אלא בסך הכל במכה צבאית קשה מאוד על תשתית הגרעין בפורדו. אמריקה וטראמפ עצמו רק ירוויחו ממהלך כזה, כאשר הסיכון כמעט לא קיים.
אם כך, אנחנו הישראלים פשוט צריכים להתאזר בעוד קצת סבלנות. כי במוקדם או במאוחר, היד הארוכה של אמריקה תופיע בשמי איראן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו