בעקבות המצב הביטחוני: משפחות חטופים מארגנות מחאות וכנסים בזום

המלחמה מול איראן, רגעי הפחד שהיא מביאה, רשימת ההרוגים המתארכת והתקנות על איסור התקהלות הפכו את המחאה למען שחרור החטופים למוגבלת במרחב הציבורי. בצר להן, המשפחות מנסות לארגן מחאות וכנסים בזום כדי להשאיר את הנושא על סדר היום.

אמש (שני) הוציאו משפחות החטופים והחטופות הודעה שלפיה הן מזועזעות וזועמות על כך שנושא השבת יקיריהן "נעלם" מסדר יומה של הממשלה. לטענתן, מדובר בהתעלמות בוטה וכואבת מנושא דחוף וחשוב, שלא יכול להמתין ולו רגע נוסף.

בהודעה שפורסמה כתבו: "כיצד ייתכן שבעוד ראש הממשלה מדבר על אפשרות לפריצת דרך והתקדמות במשא ומתן, הממשלה עצמה לא עוסקת בנושא? או שמא היה מדובר שוב באמירות סרק חסרות בסיס?"

מכבית מאייר, דודתם של גלי וזיו ברמן, אחים תאומים בני 27 אשר חטופים בעזה מאז 7 באוקטובר 2023, סיפרה על התסכול: "אני מרגישה תחושה של מצוקה אמיתית בחוסר היכולת שלי לצאת מהבוקר ועד הלילה ולהילחם עבורם בכל דרך. לגלי וזיו אין התרעות מבהילות בטלפון, אין זמנים לרוץ לשום מרחב מוגן. הם תלויים תלות מוחלטת באותן מפלצות שחטפו אותם".

לדבריה, כל פעילות יומיומית מלווה ברגשות אשם, וכך גם הכניסה לממ"ד. "להרגיש בטוחה בתוך הממ"ד כשהם שם גם קשה לי. הפער הזה בין מה שהם חוו, באכזריות הזאת שלא היה מי שיציל אותם ומי שיעזור להם באותה שבת, לבין הפעולות הדמיוניות שכרגע נעשות בכל זירה או בכל מקום - לא מרפה. גלי וזיווי שורדים, אין לי מושג מה הם מרגישים, אין לי מושג באיזה מצב הם. האינפורמציה שקיבלנו כבר כל כך רחוקה. כל מה שצריך עכשיו הוא מנהיגות שתסיים את המלחמה בעזה, תשיב לנו את היקרים שלנו ותאפשר להם לנו ולמדינה להשתקם".

כעת, לאחר החזרת גופות ארבעה חטופים חללים, נותרו בעזה 53 חטופים, מתוכם 20 מוגדרים בחיים, שניים מהם מוגדרים חטופים עם חשש לחייהם ועוד 31 חטופים שנקבע מותם ומוגדרים חללים.