המלחמה עם איראן תשנה את המזרח התיכון - ונתניהו יימדד בשורת הסיום

ב־1993 כתב רה"מ נתניהו בסמוך להיבחרו לתפקיד יו"ר הליכוד בפעם הראשונה, ולפני שנכנס לניהול המדינה, מאמר לעיתון "ידיעות אחרונות" תחת השם "הסכנה הגדולה". האיום המסוכן ביותר הניצב בפני מדינת ישראל, הוא מזהיר שם, לא נשקף ממדינות ערב כי אם מאיראן - פיתוח פצצת אטום שיעדה הראשון הוא מדינת ישראל.

מאז שלובים ימי נתניהו באזהרות מפני ההתקדמות האיראנית לפצצה. הנאום המכונן באו"ם עם תרשים הפצצה, המופע בקונגרס נגד נשיא מכהן רגע לפני שהוא חותם על הסכם עם איראן, איסוף חומרי המידע מהארכיון האיראני, ניסיון להוביל תקיפה ב־2012 והתנגדות מערכת הביטחון. וכן, גם אותו זלזול מתמשך של בכירים לשעבר ושל התקשורת בנתניהו ובאזהרותיו. זכור לנו אותו מספור מתנשא של התייחסויותיו של נתניהו לאיראן בנאומיו.

כל זאת עד לרגע המכונן ביום חמישי בלילה. הוא היה הראשון לזהות את גודל האיום. כעבור יותר מ־30 שנה הוא היה גם האיש שנתן את פקודת ההוצאה לפועל של מבצע שתוכנן בקפידה על ידי צמרת מערכת הביטחון. נתניהו עבר בן לילה מניהול קואליציה בקריסה לפקד על מערכה שתשנה את המזרח התיכון.

מודיעין של 20 שנה

תיאור המיומנויות הפוליטיות של נתניהו עובר גם דרך נטייתו לדחות הכרעות. לגלגל אותן הלאה. לחכות להתפתחות כזו או אחרת שתשנה את מצב הדברים לפני פעולה. באירוע הגרעין האיראני סומנו לא מעט נקודות ציון לפעולה ישראלית, אך הנסיבות הובילו לדחייה - בין אם בהסתייגות אמריקנית ובין אם בהיערכות ביטחונית נדרשת.

גם לפני הפעולה הזו - שעליה הוחלט כבר עם בחירת טראמפ לנשיאות ארה"ב והופעת הסימנים המדאיגים לפריצה לגרעין מאיראן - הדיונים לא הובילו לתוצאות חד־משמעיות, למעט אחת: התקיפה תתבצע במהלך שנת 2025. נתניהו הורה להיערך, ומודיעין שנאסף במשך 20 שנה החל להתגבש לתוכנית פעולה סדורה. נתניהו ביקש לקדם את ההחלטה לפעול מוקדם יותר בחודשים האחרונים, אך מערכת הביטחון ביקשה להמתין ולעבד מודיעין חדש.

וכן, הוא הופתע מאוד בביקורו האחרון בבית הלבן מהחלטת טראמפ על שיחות ישירות עם איראן. בדיעבד, המהלומה הזו לא עצרה את התוכניות בישראל. שיחות טלפוניות שהתקיימו תכופות, לצד המריחה האיראנית של המשא ומתן, הובילו לרגע ההודעה על תקיפה - בלי שטראמפ עצר את ישראל. להפך - הוא מילא את מחסני החימוש של צה"ל בתחמושת הנדרשת לתקיפה והציב את מערכות ההגנה האמריקניות לצד מדינת ישראל.

הוא לא נמצא שם בהתקפה, אומרים בכירים ישראלים, כי האינטרסים שלו פרושים ללא הגנה ברחבי המזרח התיכון. ישראל החליטה אסטרטגית לא לדחוף את טראמפ פנימה למערכה אלא לגלות הבנה. אבל לאט־לאט, מקווים כי טראמפ ייתן את המכה הניצחת על האתר בפורדו וגם יצטרף לחלק האחרון של יעדי המתקפה - הסכם ארוך טווח עם הנהגה חדשה בטהרן למניעת איראן גרעינית.

בעוד נתניהו מנהל בעדינות את הזירה המדינית עם יד ימינו דרמר כדי לקבל את התמיכה האמריקנית, הוא מינה לשר ביטחון את איש אמונו השני במערכת הפוליטית - ישראל כ"ץ. כחודש לאחר כניסתו לתפקיד, כ"ץ החל להוביל את מערכת הביטחון בהכנה לזירה באיראן.

נתניהו וכ"ץ קיימו ישיבות תכופות סודיות להכנה למתקפה, יחד עם בכירי מערכת הביטחון ופורום התייעצויות מצומצם.

לצד העבודה הצפופה עם כ"ץ, נתניהו מנהל מערכת אמון גם עם מי שלו מניות רבות בתקיפה באיראן - ראש המוסד דדי ברנע. ספק אם מתקפה כזו היתה יוצאת לדרך אם אדם אחר היה יושב על כיסאו, עיין ערך רונן בר שסיים השבוע את תפקידו כראש השב"כ. ואם כבר עסקינן במניות, גם לנפתלי בנט - כך מודים בממשלה - אפשר לתת קרדיט. כראש ממשלה העמיק בנט את תיק איראן והוסיף לו מיקוד, עיסוק ומידע שנמצאים בלב העשייה של כלל זרועות הביטחון בימים אלה באיראן.

רגעים לפני 7 באוקטובר, התקשורת הישראלית עסקה רבות בשאלת המורשת של נתניהו כראש ממשלה. ההימור היה שהוא יותיר אחריו מזרח תיכון חדש אחרי הסכם עם סעודיה. אבל לחמאס היו תוכניות אחרות, והמורשת של מי שהוגדר "מר ביטחון" הפכה להיות הרגע הזה שבו הכל כשל.

מאז, בזמן שהמלחמה בעזה מתמשכת, בחזיתות אחרות נתניהו מייצר אכן מזרח תיכון חדש - בלבנון, בסוריה ועכשיו גם באיראן ללא גרעין וללא משטר אייתוללות (אם התוכניות הישראליות יושלמו כמתוכנן). המורשת של נתניהו מתעצבת בזמן כתיבת שורות אלה בשמי טהרן, וזו גם תעבור באופן שבו תסתיים המלחמה בעזה. נתניהו יודע שהוא יימדד בשאלת הסיום יותר מאשר במהמורות שבדרך, שעוד יהיו. ואז נחזור כולנו לשאלה אם יהיה זה סיום למורשתו הביטחונית, או הישג מרשים בדרך לבחירות הבאות.