למרות החברות הארוכה: הסיפור הפוליטי של גנץ ואיזנקוט התחיל רק השבוע

ישיבת סיעת המחנה הממלכתי ביום שני היתה עמוסה במיוחד בעיתונאים ובכלי תקשורת, לא לרגל ציון שנה בדיוק ליציאת המפלגה מהממשלה ואפילו לא בשל יום הולדת 66 לבני גנץ (מזל טוב!) שחל גם הוא באותו יום.

הסיבה להתעניינות התקשורתית היתה ההודעה יום קודם לכן על בחירות לראשות המפלגה - צעד שפתח את מחול הציוצים, הטורים והפרשנויות על התמודדות ראש בראש בין איזנקוט לגנץ.

גנץ ניסה לפרק את המוקש בישיבת הסיעה מייד כשנכנס לחדר, התכופף לעברו של איזנקוט כלוחש לו סוד ופנה לעיתונאים: "הנה, צלמו־צלמו". אין כמו הסתלבטות טובה עם התקשורת ועליה, כדי לנסות לשבור את הקרח ולחמם את האווירה המתוחה. זה היה חינני, אבל לא עזר. השאלה הראשונה הופנתה לאיזנקוט: "האם תתמודד מול גנץ?", ואיזנקוט הסתובב סחור־סחור והתחמק.

גנץ לא יגיד את זה בקול, אבל האפשרות שאיזנקוט יתמודד מולו או ייפרד ממנו - מכאיבה לו, כמו סכסוך עם אח

המתיחות הזאת תהיה מנת חלקה של המפלגה בחודשים הקרובים. מה שהופך את האירוע מורכב יותר הוא היחסים הארוכים בין השניים והעובדה שמדובר בשני אנשים עם לב גדול ומענטשיות מתפרצת. ארבעים שנות היכרות של אכילה מאותו מסטינג צבאי וצעידה משותפת ברגעים מכריעים, חיברה ביניהם רגשית.

גנץ לא יגיד את זה בקול, אבל האפשרות שאיזנקוט יתמודד מולו או ייפרד ממנו - מכאיבה לו. זה לא כמו ההיפרדות מגדעון סער שהיתה אירוע קר, מנוכר ועסקי. טריז מול איזנקוט דומה יותר לגירושין מבת זוג או לסכסוך עם אח.

איזנקוט עוד לא אומר מפורשות "אתמודד מול בני", אבל הוא כן אומר משפט אחד ברור: "אעשה הכל כדי לאחד את הגוש, ללכד את האגרוף ולנצח בבחירות". באחת השיחות בין השניים, איזנקוט הישיר מבט לגנץ ואמר לו בפנים: "אני אעשה הכל, אבל ממש הכל כדי לנצח" - וגנץ הבין שזה כולל התמודדות ראש בראש מולו. החברות בין השניים ארוכת שנים, הסיפור הפוליטי שלהם התחיל רק השבוע.

מקלות וגזרים

הדיון על חוק הפטור מגיוס לוקה במחלה קשה שנקראת "פוזיציה". מכיוון שהחוק נתון לתפיסות עולם ופרטי הפרטים מורכבים - כל אחד יכול "לשחק" בהם ולהבליט מה שמתיישב לו נכון על המסר מהבית.

הפתרון הנכון והנטול כל שיקול אחר לשוויון בנטל הוא "גיוס לכולם". מדינת היהודים מקדשת מסורת ותורה? ישיבות הסדר הן פתרון נפלא. רוצים לקדש בכל זאת חבורת לומדים? שמספרם יהיה כשל מקבלי פטור "ספורטאים מצטיינים".

הפוזיציה מאפשרת לכל צד להבליט את מה שטוב לו - הסנקציות החמורות, היעדים הגבוהים, והצד השני יבליט שמה שהיה הוא שיהיה. דבר אחד ברור ואותו צריך לדחוף ולשפץ: המשרת יקבל, המשתמט ייפגע. הכל למשרת ואפס למשתמט. צדק והיגיון, מקלות וגזרים. זה הפתרון הנכון, וזה עוד לא שם באופן מושלם.