בעזה מחלקים אוכל בשפע - אז למה העולם עדיין נגדנו?

20 ימים חלפו מאז שראש הממשלה נתניהו הודיע על חידוש האספקה לעזה. בד בבד, כבר עשרה ימים ש"הקרן ההומניטרית לעזה (GHF)" מחלקת בהצלחה שפע של מנות מזון לתושבים ברצועה.

כלומר, לכאורה, הלחץ הבינלאומי על ישראל היה אמור להצטמצם, שהרי כבר אין רעב בעזה וישראל עם ארה"ב גם מחלישות את התלות של העזתים בחמאס. והנה דווקא בשבועות האלה ההתקפות של מנהיגי המערב על ישראל הפכו קשות במיוחד.

ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר, אומר כי "פעולותיה האחרונות של ישראל בעזה מחרידות ובלתי נסבלות". הוא גם מאשר הטלת עיצומים חד צדדיים על אזרחים ישראלים. צרפת מקדמת מהלכים בינלאומיים חריפים נגד ישראל, מאיימת חדשות לבקרים ופה ושם רומזת לאמברגו נשק. גם גרמניה איימה בצעד קשה שכזה, עד ששר החוץ, גדעון סער, יצא לברלין והוריד את הממשלה החדשה שם מהעץ.

קנדה, אוסטרליה וכמובן ספרד, אירלנד ויתר המגַנות האוטומטיות של ישראל, לא חדלות מלתקוף את ירושלים. אפילו האיחוד האירופי, שבשנים האחרונות, ניסה לשפר את האווירה עם ישראל, מאיים באופן הקשה ביותר על "בחינה מחודשת של היחסים".

אם כך, מה קורה פה? מה ההסבר לכך שלמרות שהבעיה ההומניטרית בעזה – ככל שהייתה כזו –במגמת שיפור, המערב רק מגביר את הכתישה נגדנו? עדי כדי כך כולם אנטישמים? מבוהלים מהקול המוסלמי? תלושים מהעובדות ורק ניזונים מתקשורת מגמתית? כל התשובות הללו נכונות וגם תת התפקוד של מערך ההסברה הישראלי, הנמצא באחריות ישירה של ראש הממשלה, מקל על אויבי ישראל להפיץ את השקרים שלהם לעולם.

אלא שבנוסף לכל אלה ישנו גוף משמעותי אחד, גדול, רב השפעה וכזה שישראל אוהבת לזלזל בו. האו"ם. מוסד האומות המאוחדות, על מזכ"לו העוין, זרועותיו הרבות, הסוכנויות שהוא מפעיל, המידע שהוא מפיץ והארגונים הלא ממשלתיים הרבים שהוא רוחץ את ידם והם את ידיו. האו"ם, מבועת מהמחשבה שהשליטה "ההומניטרית"  שלו בעזה תישמט.

זה לא עניין של הערכה אלא של מידע. שר בכיר באחת מאותן מדינות מערביות שתוקפות את ישראל, אמר את הדברים באופן מפורש לשגריר ישראלי שנפגש אתו. אותו שר הסביר כי האו"ם לוחץ קשות על ממשלתו לזעוק נגד "הרעב בעזה", ולא חשוב מה המצב לאשורו. זה לא התחיל היום. מאז פרוץ המלחמה האו"ם מנסה להכשיל בשיטתיות את כל החלופות לחמאס שקידמה ישראל. גם עם GHF הוא לא מוכן לשתף פעולה והודיע על כך רשמית.

למה? ראשית, כסף ושליטה. אונר"א, ארגון המזון של האו"ם, ואינספור ארגונים לא ממשלתיים, מקיימים בעזה תעשייה בהיקף של מיליארדי דולרים בשנה ועשרות אלפי משרות. התעשייה הזו נולדה כבר ב-1949 ומאז רק הולכת ומתעצמת. ראשיה מבינים היטב שאם GHF תיכנס בנעליהם, ותראה לעולם שאפשר להאכיל את העזתים בלי שהארוחה תכלול מנה יומית של הסתה נגד ישראל, להם לא תהיה להתקיים.

מדוע למשל שארה"ב תמשיך בהזרמת מיליארדים לאו"ם, בין היתר לטובת עזה, כאשר היא יכולה לעשות זאת באופן ישיר ובלי שבדרך האו"ם גם יגזור קופון וגם יסית נגד בת בריתה? מכך בדיוק חוששים אנטוניו גוטרש והכפופים לו.

מה שמביא אותנו לסיבה השנייה של קרב המאסף מצידם. הפוליטיקה. האו"ם ממלא תפקיד קריטי בהנצחת ובליבוי של המאבק "הפלסטיני" בישראל. אונר"א, אוצ'א וכל מיני שלוחות או"מיות שהציבור אפילו לא מכיר, הן אלה שמתחזקות את "מעמד הפליט" של הפלסטינים, שמממנות את המחנות שבהם הם מתגוררים, שמפיצות את המידע המסולף על של ישראל, וכמובן אלה שבאופן אלגנטי ובלי להיתפס עבדו יד ביד עם חמאס במשך שנים. הרי לא יכול להיות, למשל, שחוות השרתים המרכזית של חמאס שכנה מתחת למטה הראשי של אונר"א, וראש הסוכנות לא ידע זאת. אלא מה? הוא ראה ושתק.

כל תעשיית הרצח הזו, שהאו"ם היה שותף שלה לכל הפחות בהעלמת עין, עומדת לקרוס – אם וכאשר GHF תרחיב את פעילותה לכלל הרצועה. זו גם הסיבה למשט המגוחך של גרטה וחבריה בסירה "מדלן". מי צריך "100 קילו קמח שאני מוכנה למסור את החיים עבורם כדי להעביר לעזה", כפי שהתבטאה גרטה, כאשר GHF כבר חילקה 9 מיליון ארוחות? כך שגם המשט התורן הוא חלק משירת הברבור של תעשיית השקר העולמית, בחסות האו"ם, נגד ישראל.

מי שבאמת דואג למצב ההומניטרי בעזה לא צריך לשלוח יאכטה מצחיקה, אלא רק תרומות לקרן האמריקנית-ישראלית. זו, גם תאכיל את העזתים וגם תנתק אותם מפטמות השנאה שאותה תעשייה עולמית מפרנסת כבר עשרות שנים. הניתוק הזה הוא הדרך היחידה להפוך את עזה ממבוך בלתי נסבל של טרור, למקום שאולי פעם יהיה אנושי וראוי לחיי אדם.