הסימנים שרומזים: חמאס בדרך ליפול

לאמריקנים די נמאס מהתשובות החלקיות של חמאס, המנסות להראות כאילו הוא מקבל את ההצעות של השליח סטיב וויטקוף, אבל בפועל שולל חלק מהסעיפים ודורש בהם שינויים.

הודעתו של וויטקוף הקובעת כיתגובת חמאס לא מקובלת, הודעה שניה בתוך עשרה ימים המותחת ביקורת קשה על חמאס, מעידה על הקשחת הקו מול חמאס. אבל יש עוד כיוון אפשרי לגישה הקשוחה הזו, גישה שהביאה להצעה האחרונה שאותה ישראל יכלה לקבל ביתר קלות.

נזכיר שבהצעה החדשה, בניגוד לקודמת, אין פירוט קווים ולוחות זמנים לנסיגה, אין ביטול של מרכזי החלוקה ואין מחוייבות לסיום המלחמה. הכיוון הזה עשוי להעיד כי גם בוושינגטון מריחים את האפשרות לקריסה של ארגון חמאס. אסור להיות אופטימיים מדי, אבל יש צבר גדל והולך של סימנים לכך: היעדר שליטה באוכלוסיה, אובדן של כמעט כל הפיקוד הבכיר והבינוני, מערך אספקה לתושבי עזה (שיעילותו מפתיעה גם את הספקנים), וגם התקדמות צבאית מדודה, עקב בצד אגודל, עם מינימום נזקים ואבידות.

וושינגטון מאמינה שחמאס במצבו ועם הגב אל הקיר לא יכול לבוא בדרישות כאלה. אין לו מספיק קלפים חזקים לשם כך. אין זה אומר שבבית הלבן מקבלים את כל דרישות ממשלת נתניהו או שיקבלו כיבוש לשם התנחלות. הצד הישראלי קיבל את הצעת וויטקוף די מהר. החלטה נכונה, גם כי היא מבטיחה את המשך התמיכה האמריקנית במהלך הצבאי והגנה מדינית.

אצל חמאס הדברים לא ברורים. הרושם שנוצר היה כי חמאס מתחיל להבין את מצבו, כי אנשי החוץ ההנהגה השוכנת בקטאר שומעים את שוועת האוכלוסיה מחד, ואת הדיווחים על התחלת התפוררות הכוח הצבאי, מאידך. אבל כנראה שההבנה לא רצה עד הסוף, כנראה שעדיין מאמינים שם כי הלחץ הבינלאומי מאירופה, והמחאה בישראל, יביאו לתוצאות. אולי המשך והעצמת המהלך הצבאי יביאו לשינוי, שבינתיים עוד לא קרה.