מאז פקע הסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס באמצע מרץ, מסבירים נציגי הממשלה כי הגברת הלחץ הצבאי תגרום לחמאס להסכים לעסקת חטופים חדשה. על פי ראש הממשלה, שר הביטחון כ"ץ ודוברים אחרים, זו הדרך להגיע לעסקה אך בלי להיכנע לדרישת הארגון לסיום המלחמה.
על הרקע הזה צה"ל פתח במבצע "עוז וחרב" ב-18 במרץ ומאז הפגיעה בבכירי חמאס הלכה והתעצמה. ובכל זאת, מי מהם שנשאר בחיים דבק בעמדותיו.
חודש לאחר מכן צה"ל יצא לגיוס מילואים גדול ועברנו לשלב הבא במסגרת מה שקרוי כעת, "מרכבות גדעון". במהלכו, ההנהגה התורנית של חמאס, בכללה ראש הארגון מוחמד סינוואר, חוסלה. ועדיין חמאס מתבצר בסרבנותו.
מאידך מי שהתקפלה היא ממשלת ישראל. אותם אנשים שרק לפני חודש הכריזו ש"מתווה וויטקוף" הוא הצעה אחרונה בהחלט, ושאם חמאס יסרב לה, צה"ל ייצא במלוא כוחו לכתוש את עזה – הם אלה שמוכנים לשלם את אותו המחיר רק על מחצית התמורה. מדוע? כי "מתווה וויטקוף" המקורי כלל את שחרור כל החטופים בשתי פעימות, מחציתם הראשונה בתחילת הפסקת אש והנותרים בסופה.
כעת, בניגוד זועק לשמים, תחת אותה כותרת של "מתווה וויטקוף", נתניהו מסתפק רק בעשרה חטופים חיים. החלק הנורא ביותר הוא שב"מתווה וויטקוף המשונמך", אין כל מענה לעתידם של עשרת החטופים האחרונים שיוותרו בידי מרצחי חמאס. אפשר הרי להשתגע מהמחשבה מה עלול לקרות להם.
בנכונותה לוותר באופן כה מופלג לארגון הטרור, ישראל שוב מראה שאין לה קווים אדומים. לא פלא אפוא, שחמאס דוחה גם את ההצעה החדשה. מה שנשאר מההנהגה שלו נאמן למורשת האחים סינוואר, לפיה עזה יכולה לסבול גם מאה אלף הרוגים, אבל בסוף היהודים יישברו ראשונים. בינתיים אנחנו מוכיחים למג'נונים האלה שהם צודקים לגמרי.
חמאס מאבד שליטה
המדהים שכל זה קורה כאשר ניכר לעין שחמאס מאבד שליטה על עזה. ההמונים שם כבר אינם מפחדים מפניו וגם לא תלויים בו עוד למחייתם. פרויקט חלוקת המזון GHF נחל הצלחה מהירה ומסחררת, וצפוי להתרחב בכל יום. כלומר, היעד המרכזי של מיטוט חמאס גם מבחינה שלטונית-אזרחית, נמצא ממש מעבר לפינה.
כאשר חמאס יתמוטט סביר מאוד להניח שכבר יהיה מי שיביא לנו את החטופים עבור תמורות נאותות. יש כל מיני רעיונות בהקשר הזה. לכן גם מופרך במיוחד לחשוב שכחלק ממתווה וויטקוף המקוצץ, ישראל הסכימה להעמיד מחדש את הארגון על הרגליים באמצעות מסירת עוד סיוע הומניטרי לדיו.
כפי שראינו השבוע, העזתים יודעים שחמאס שומר לעצמו את המזון וכבר מעיזים לפרוץ למחסני הארגון. אם כך, אנחנו צריכים להיות אלה שמחדשים לחמאס את המלאים? זה לא מתקבל על הדעת.
כך שבמקום לסגת מעמדה לעמדה במו"מ, וגם בהתחשב בלחץ הבינלאומי ההולך וגובר, ישראל חייבת להתניע את המהלך המסיים של המלחמה - כלומר, לתת פקודת אש לעשרות אלפי הלוחמים ששוב גויסו בצו 8, אך למעשה נלחמים באופן מוגבל מאוד כרגע.
אחרי למעלה מ-600 ימים, הפעם הניצחון באמת נמצא במרחק נגיעה. אבל צריך לעשות מעשה כדי להגיע אליו.
המתווה שווק ככזה שכולל את כולם
גורמים מדיניים אומרים בתגובה לטור הזה, כי גם במתווה המקורי לא הייתה הבטחה לשחרר את עשרת החטופים האחרונים בסוף ההפוגה. לדבריהם, גם במתווה המקורי וגם כעת, שחרור החטופים שיוותרו היה מותנה רק בהגעה להסכם הפסקת אש קבועה.
אני חייב לומר שזה לפחות ממש לא מה שהוצג לי בשעתו, וגם לא לחברי קבינט ששוחחתי איתם - כולל הבוקר. מתווה וויטקוף המקורי שווק ככזה שכולל את כולם. כעת, כאמור, זה לא על הפרק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו