כל הסימנים מלמדים שלטראמפ נגמרת הסבלנות

הנורות הכתומות נדלקות בזו אחר זו. "הנשיא עיצב מחדש את המזרח התיכון במסעו בשבוע שעבר", הכריזה אמש הדוברת הכוכבת של הבית הלבן, קרוליין לוויט. היא רק לא ציינה שמדינה אחת, לכאורה חשובה מאוד לאמריקה, נעלמה מהעיצוב הזה. ישראל.

"הנשיא מדבר עם שני הצדדים", הוסיפה לוויט, כשהיא מתכוונת לישראל וחמאס. כן, הקשר הישיר בין אמריקה לחמאס, שעד לא מזמן היה טאבּוּ, הפך כעת לדבר שבשגרה.

לא זו אף זו, טראמפ עושה זאת מעל ראשה של ישראל. כמו בשחרור עידן אלכסנדר, כמו בהסכם עם החות'ים, כמו בהסרת העיצומים מעל סוריה, כמו בסיורו במזרח התיכון – טראמפ פשוט מדלג על מדינת היהודים.

אמנם הוא לא נוקט פעולה מעשית שלילית. אלא אם נחשיב את הדרישה שלו להכניס אספקה לעזה כפגיעה בישראל. אבל בלי ספק, הרכבת שלו דוהרת קדימה בלעדינו. הוא פשוט לא מחכה יותר. שורש ההתרחקות אינו פער בעמדות. טראמפ ואנשיו מסכימים לחלוטין שצריך לסלק את חמאס מעזה ולהחזיר את החטופים.

הפער הוא בקצב. מי שמשווה בין נתניהו וטראמפ מבין שמדובר בשני טיפוסים מנוגדים לחלוטין. טראמפ עובד בקצב מסחרר. הכל אצלו גדול. הסבלנות שלו אפסית והוא חותך מהר. לפעמים בלי ספק מהר מדי. וכך, מאז חזר לבית הלבן הוא מכריז אחת לכמה שעות על איזשהו צעד דרמטי.

נתניהו, לעומת זאת, על פי שיטתו הידועה, מנהל את הדברים בדיוק להפך. בזהירות מופלגת, עקב בצד אגודל, שווייה־שווייה. כל צעד נעשה רק לאחר התלבטויות, תהיות, התחבטויות ועיכובים.

וכך, "המתחמים ההומניטריים" בעזה לא היו מוכנים בזמן. מבצע "מרכבות גדעון" יצא לדרך 48 שעות אחרי הדד־ליין שישראל קבעה. המבצע גם מתקדם באופן הדרגתי, ולא על פי תוכניות המחץ המקוריות.

מזרח תיכון מהיר

וכך חולפים להם הימים, השבועות והחודשים. בעוד טראמפ "מעצב מחדש את המזרח התיכון", ישראל עדיין לא מצליחה להכניע את חמאס. ונראה שלטראמפ מתחילה להיגמר הסבלנות. מלכתחילה הוא רצה והתכוון שישראל תהיה חלק מהמזרח התיכון החדש, אך כשראה שאנחנו מתעכבים - התקדם כאמור בלעדינו.

אמנם בסוגיית הגרעין, שהיא גם החשובה ביותר, ישראל כן הצליחה ברגע האחרון ליישר את האמריקנים ולגרום להם להתעקש על הפסקה מוחלטת של העשרת אורניום איראנית. זה הישג חשוב. מנגד, במה שנוגע ל"רעב בעזה", נציגיו של טראמפ כבר התחילו להישמע כמו אנשי ביידן, וכפו את הכנסת האספקה לעזה – אף כי גם להם ברור שהיא עלולה להגיע בחלקה לחמאס.

שינוי האווירה לא עומד להיגמר פה. שפע של סימנים מלמדים שאם ישראל לא תנקוט צעדים דרמטיים לגייס מחדש את טראמפ לצידנו, הרכבת שלו פשוט תשאיר לנו עשן מתאדה. גורמים שנמצאים על ציר ירושלים־וושינגטון מדברים למשל על כך שטראמפ ידרוש מישראל בשלב מסוים תאריך סיום למלחמה. הוא לא מוכן שנגרור אותה לנצח.

תסכול בבית הלבן

כיוון שמערכת היחסים האישית בינו לבין נתניהו אינה כמו שהיתה, גורם אחר אפילו טוען שאנשי טראמפ שוקלים להזמין את נפתלי בנט לבית הלבן. המטרה היא רק כדי להראות לנתניהו עד כמה הם מתוסכלים.

גם אם אלה אמירות שנועדו רק לפרוק רגשות, הן מאותתות לאן נושבת הרוח. טראמפ מילא את מחסני הנשק שלנו ועד לרגע זה לא מתח עלינו מילה אחת של ביקורת. אבל השעון שלו מתקתק. ולכן, אם ישראל רוצה להשיג את מטרותיה ולנצח במלחמה, היא חייבת להזדרז מאוד ולהתאים את עצמה.

כי כמו שניסח את הדברים באוזניי בכיר אמריקני, "הממשל הזה אוהד, אבל לא מדובר באותם אנשים של הכהונה הראשונה. ישראל חייבת להבין את זה".