גרמניה מחפשת תפקיד חדש במזרח התיכון

לצלילי קרקורי הקרפדות באגם שבחצר הארמון הנשיאותי בברלין, אמר ביום שני האחרון הנשיא הגרמני פרנק-ואלטר שטיינמאייר בהצהרתו המשותפת עם מקבילו הישראלי, הרצוג, ש"אחרי השואה, לא היינו יכולים להעלות על דעתנו שתתקיים ידידות כמו זו שקיימת היום".

בין שלל נושאים ביטחוניים-מהותיים שהזכיר בנאומו, בחר הגרמני לומר את המשפט הכמעט אגבי הזה – דווקא בפתח דבריו. בסמוך מאוד לציון 80 שנים לשחרור מחנות ההשמדה של הנאצים על ידי בעלות הברית, נראה כי אותו משפט גרף הסכמה רחבה בקרב היושבים בקהל המצומצם בחצר הפסטורלית.

ביקורו של הנשיא יצחק הרצוג בבירה הגרמנית, דווקא בעיתוי הנוכחי, לא מקרי. אמנם מדובר בתוכנית סדורה הכוללת חילופי ביקורים הדדיים של השניים זה במדינתו של זה במסגרת 60 שנים לכינון היחסים הדיפלומטיים בין המדינות, אולם התחושה במהלך יום הביקור העמוס הייתה קצת אחרת. הנשיא הרצוג הגיע למעצמה החזקה באירופה כשבמגרש הביתי שלו כאוס מוחלט: הלחימה בעזה מתחדשת, השחקניות העולמיות השונות מקיימות שיח, בלעדינו לכאורה, על אודות מתווה שישחרר את 58 אחינו ואחיותינו מהשבי בעזה, הפילוג בינינו, הישראלים, הולך ומחריף, וכל זאת מבלי להזכיר את המשבר הפוליטי שאמור היה להתגמד לצד הבעיות המהותיות באמת בישראל – אותו פילוג שמבקש בכל זאת לתפוס מקום של כבוד בארץ זבת חלב ודבש.

לכל הדברים הללו, מן הסתם, מודע הרצוג היטב. גם שטיינמאייר והקנצלר החדש פרידריך מרץ, איתו נפגש הרצוג בהמשך היום, מודעים לכך, ודנו על הדברים הללו בחדרים הסגורים.

כך למשל, בסוגיית החטופים עליה דנו הבכירים בשיחות של ארבע עיניים, נמצאת גרמניה בפלונטר של ממש - תשעה מתוך 58 החטופים המוחזקים בשבי בעזה הם בעלי אזרחות גרמנית: גלי וזיו ברמן, אלון אהל, רום ברסלבסקי, איתי חן, יאיר יעקב, שי לוינסון, תמיר אדר ותמיר נמרודי. הסוגיה מעסיקה את בכירי הממשל הגרמני, שמציינים כי ממשיכים כל העת לנסות ולהביא לשחרורם המהיר של כלל החטופים.

מהנקודה הזו יצאו הבכירים ודנו, כל אחד בתורו, על ההרס בעזה וכן על הסיוע ההומניטרי שדורשים כי ייכנס לרצועה. באמירה מפתיעה, משהו, ציין שטיינמאייר שיש להתחשב בעובדה כי ישראל לא רואה באונר"א שותפה לגיטימית בנושא, ושיש לבחון חלופה ראויה. דברים דומים נאמרו בשיחה הסגורה עם הקנצלר הנכנס מרץ, שהפתיע את הישראלים עם תמונה תלויה של חוף זיקים במשכנו. על אף שהכלכלה הגרמנית נמצאת בראש מעייניו, הביקור המדיני הוכיח דבר אחד מרכזי: גרמניה בראשותו של פרידריך מרץ מבקשת להתבסס בזירה העולמית, עוד יותר ממה שכבר.

כחלק מהניסיון הזה, גרמניה עתידה להתערות יותר במלחמה שבין ישראל לעזה, ובעיקר בתוכניות ל"יום שאחרי" ברצועה. למעשה, באחת השיחות הסגורות של הנשיא הרצוג עם הקנצלר מרץ עלתה הצעה לשלוח גורם גרמני מרכזי, ייעודי, לעזה, על מנת שיילמד את המצב בשטח וישוב עם התרשמויות רלוונטיות. עוד מתכוונים בגרמניה להראות התעניינות ולבקש, במהלך השיח המתוכנן של שר החוץ המקומי יחד עם מזכ"ל האו"ם בקרוב, להפוך לשחקנית מרכזית במגרש הישראלי-חמאסי.

ואכן, הדבר לא מנותק מהמציאות. ברמה המדינית, ההבנה הגרמנית את המציאות הישראלית התגלתה במהלך הביקור כעמוקה למדי, אף כי ברמת הגרמני הממוצע שהולך ומתרחק מההזדהות עמנו, נראה כי יש עוד כברת דרך לעבור; כך למשל הנשיא שטיינמאייר התייחס לחשיבות הגדולה בהנחלת זיכרון השואה בשתי המדינות ולעובדה שללא כן - הנושא עלול להישכח, בעוד הקנצלר מרץ גילה בקיאות מרשימה בפוליטיקה הפנים-ארצית שלנו.

ועדיין, הנקודה המביכה ביותר במהלך הביקור הייתה דווקא בעניין צווי המעצר שהוציא בית הדין הבינלאומי בהאג נגד ראש הממשלה נתניהו. שם, השאיר הנשיא הגרמני את הדיון בהחלטה לממשלתו, ומסר במקום הצעת ייעול לפיה לשני הצדדים לא כדאי למתוח את החבל יותר מדי כדי לא להצטרך להכריע בנידון.

בהמשך הנאום שהוזכר בהתחלה נאמר כי ידידות אמיתית היא כזו שמצליחים לדבר בה גם על מה שקשה, על מה שכואב ולא נעים. המאפיינים הללו, על פי הדובר, הם אלה שקושרים את "המולדת הגרמנית" ואת ישראל בקשר כה הדוק לאורך עשרות שנים.

ובכל זאת, מעניין יהיה לראות עד כמה אותה ידידות מופלאה בין הרודף לשעבר לנרדף התמידי תחזיק מעמד פה, במגרש המזרח-תיכוני, ובעיקר עד כמה רחוק תסכים ללכת המעצמה האירופית עבור אותה מדינה קטנה, זו שמצליחה לנסוך בה, על פי הנשיא הגרמני כמובן, כל כך הרבה תקווה בימים כואבים. נחכה ונראה.