כשטראמפ נפגש עם מנהיג ארגון טרור: כך איבדה ישראל את מקומה בשולחן המזרח תיכוני החדש

המפגש אתמול בין נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, לנשיא סוריה, אחמד א-שרע, הוא היסטורי לא רק בשל העובדה שהיה זה המפגש הראשון מזה 25 שנים בין ראשי שתי המדינות, אלא בשל העובדה שהאמריקנים הסכימו להכיר במנהיג של ארגון טרור (הייאת תחריר אל-שאם). האחרון, כידוע, תפס את השלטון בסוריה בהפיכה אלימה כשפרס בגובה 10 מיליון דולר תלוי על ראשו. בפעם האחרונה שהתקיימה פגישה רמת דרג שכזו בין האמריקנים לסורים היתה בז'נבה במארס 2000, בניסיון אחרון של הנשיא ביל קלינטון להציל את שיחות השלום בין ממשלת אהוד ברק לחאפז אל-אסד.

המפגש התקיים בתיווך סעודי-טורקי, שני הכוחות החזקים עתה במזרח התיכון, ומי שמניעים את הכלים על לוח השחמט האזורי. ישראל נותרה בצד, בדומה לילד שקיבל הודעה שהוציאו אותו מקבוצת הווטסאפ הכיתתית. כולם הוזמנו למסיבה בריאד ואנחנו נותרנו בחוץ, מנסים ללקט מידע על התזוזות הטקטוניות בזירה המזרח תיכונית ללא שום יכולת להשפיע.

עזה, לבנון, סוריה, איראן ותימן – בכל הזירות הללו ישראל הגיבה, מבלי ליזום מהלכים מדינים. בפן הצבאי, אסטרטגיית הלחימה אכן הביאה לתוצאות. חמאס וחיזבאללה ספגו מכה קשה, יש שיגידו שכוחם הצבאי והפוליטי אף נחלש משמעותית מזה שהיה קיים לפני המלחמה. אכן, ההצלחות בלבנון ובעזה גרמו לנפילת טבעת האש האיראנית מסביב לישראל ולקריסת משטר אסד. אבל בעוד שההצלחה הצבאית הובילה להישגים בזירה זו, נראה כאילו ישראל ביקשה לפעול מכוח האינרציה ולא בנתה שום תכנית אסטרטגית, שתניב לה את הפירות המדיניים.

עד כמה אנחנו לא באירוע? שתי השושבינות החשובות לפגישת טראמפ-א-שרע הן כאמור סעודיה וטורקיה. מול האחת, ישראל מנסה לחזר כבר שנים ארוכות, עד כה ללא הצלחה, ומול השנייה היחסים נמצאים על סף פיצוץ תוך גילויי עוינות תמידית מצדה. אם טורקיה נתפסת כלעומתית, אפשר היה לעבוד מול הסעודים ולגבש סדר יום ברור לעזה ולסוריה. תכנית מסגרת "ליום שאחרי" לא רק שהיתה מקרבת יותר את ריאד לירושלים, אלא שהיתה מפחיתה את הלחץ מצד ארה"ב, אירופה והעולם הערבי על ישראל. בנוסף, ניתן היה לרתום לעגלה גם את מצרים ואת ירדן, המודאגות בעצמן מההצלחה האסלאמיסטית בסוריה, וחוששות לביטחונן בשל משבר הפליטים ברצועה. 

ישראל נותרה בצד, בדומה לילד שקיבל הודעה שהוציאו אותו מקבוצת הווטסאפ הכיתתית. כולם הוזמנו למסיבה בריאד ואנחנו נותרנו בחוץ

את הזירה הסורית אסור היה להשאיר לטיפולו של ארדואן, שעתה, בגיבוי אמריקני, ינסה להשליט סדר חדש בטריטוריה ההרוסה של שכנתנו מצפון. יתרה מזו, אם הדיווחים שיוצאים מהצד הערבי אכן נכונים, עצם העובדה שטראמפ הסיר את הסנקציות מעל סוריה, למרות בקשותיו של נתניהו, מצביע על ראייה שונה לחלוטין של ארה"ב את המזה"ת מזו של ישראל: אינטרסים שונים, אסטרטגיה אחרת, סדר יום חדש.

גם אם על פניו נראה שההזדמנות כבר חמקה מידי ישראל, יש לה סיכוי לתקן את המצב. עם גיבוש מתווה מדיני לעזה ועם הצהרת כוונות ברורה ביחס לעמדתנו בסוריה, היא תוכל להשתלב מחדש במפה האזורית שטראמפ מעצב כעת במזה"ת.