איך משפיע משחק הכיסאות בצמרת הממשל על המו"מ עם איראן ועל ישראל?

אמש (חמישי) התחוללו שינויים משמעותיים בצמרת הבית הלבן, כאשר היועץ לביטחון לאומי, מייק וולץ, שגור לשמש כשגריר ארה"ב באו"ם. הזזה של יועץ לביטחון לאומי אחרי 100 ימים בלבד היא לא תעודת כבוד לטראמפ. אבל בנסיבות שנוצרו אפשר לומר שטראמפ הפך לימון ללימונדה.

למה? כי פרשת הכנסתו של העיתונאי ג'פרי גולדברג לקבוצת הסיגנל שלא הייתה אמורה להיפתח, המשיכה לגבות מחיר פוליטי מטראמפ. כלומר, הנשיא היה חייב לעצור את הדימום. היועץ לביטחון לאומי מייק וולץ, הוא שהיה אחראי לתקלה משום שהשילוב של גולדברג נעשה מהטלפון שלו.

עם זאת, הטעות לא קרתה באשמתו אלא משום ש"המוח" של הטלפון שלו הוא זה ששייך את המספר של גולדברג לשם אחר לפני חודשים ארוכים. כך העיתונאי הוכנס בטעות לקבוצה ובלי שאיש ידע על כך. ועדיין, זו תקלה, היה צריך לחתוך הפסדים. בנוסף, הכתם הפך את וולץ לנכה בבית הלבן עצמו, והוא נותר חסר השפעה למדי.

עכשיו מייק וולץ יילך לאו"ם – בהנחה שיצלח בשלום את השימוע בסנאט. אם אכן יגיע לשם, אפשר להיות בטוחים שיעמיד את הארגון במקומו. וולץ מחזיק בעמדות ניציות ומציאותיות מאוד וביחד עם השגריר הישראלי, דני דנון, שמחכה כבר חודשים לפרטנר, אין ספק שהשניים יטלטלו את הארגון הבעייתי.

טראמפ לא מינה עד היום שגריר מטעמו לאומות המאוחדות בגלל אילוץ פוליטי. אליס סטפניק המצוינת נשארה בסוף חברת קונגרס מחשש שהרפובליקנים יאבדו את הרוב בבית הנבחרים. לכן התפקיד החשוב זה לא אויש ולמעשה לא הייתה מדיניות של טראמפ כלפי האו"ם. יש להניח שעכשיו זה ישתנה.

היבט חיובי נוסף הוא קידומו של מרקו רוביו לבית הלבן, בלי שיעזוב את מחלקת המדינה. בינתיים לפחות. רוביו גם שולט בחומר וגם מחזיק בעמדות הנכונות. לעולם טוב שאיש כזה נמצא בתפקידים האלה: מזכיר מדינה ויועץ זמני לביטחון לאומי.

בכל הנוגע לישראל ואתגריה, רוביו מבין עניין. לא צריך להסביר לו דבר. המשמעות - שוב בניגוד לכל מיני פרשנויות שנפוצו אמש - שהאגף הניצי בסביבת טראמפ התחזק ולא נחלש לטובת הפלג הבדלני. אולי די עם התבהלות הללו.

בכל מקרה, ההתפתחויות הללו אירוע בערב שבו הצטברו סימנים לחריקות, לכל הפחות, במשא ומתן בין איראן והמערב. שני ערוצי המו"מ שאמורים היו להתקיים בשבת, האחד עם האמריקנים והשני עם האירופים, לא ייצאו לפועל. יש אמירה אמריקנית עקרונית שהשיחות יתחדשו ויש גם כלי תקשורת שדיווחו על שבת הבאה, 6 במאי, כיום שבו ייפגשו שוב המשלחות.

ואולם, נראה שמדובר בפערים מהותיים, ולא רק "עניינים לוגיסטיים", כפי שטענו האיראנים בהתחלה. כי כמה שעות מאוחר יותר, כלי התקשורת באיראן באו בטענות למנהל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, רפאל גרוסי, על כך שדברים שאמר לאמריקנים גרמו להם להקשיח עמדות. לאיראנים יש גם טענות לפורום ה-3E האירופי (בריטניה, צרפת, גרמניה) שמקדמות הליכים להפעלת ה"סנאפבק", כלומר החזרת סנקציות על איראן.

בד בבד, מרקו רוביו בתפקידו המשודרג, כמזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי מבהיר שלאיראן אין כל זכות להעשיר אורניום בכלל וכי פקחים אמריקנים חייבים להיות מעורבים בפיקוח על יישום ההסכם, אם יושג. לדבריו, הסכם כזה חייב לכלול את פירוק התשתית הגרעינית. בנוסף, רוביו דורש את הפסקת פרויקט הטילים ועצירת התמיכה של איראן בארגוני הטרור.

אלה אמירות מאוד משמעותיות ברגע מאוד דרמטי. הממשל לא יוכל לסגת מהן. רוביו למעשה חייב את עצמו ואת ממשל טראמפ כולו לרף הנכון והגבוה, של פירוק תשתית ההעשרה האיראנית בפיקוח אמריקני. הדרישות של מזכיר המדינה שהוא גם יועץ מב"ל עכשיו, קרובות מאוד ל"מודל הלובי" אותו דורש נתניהו.

כך שהאייתולות ייאלצו מעכשיו להתמודד עם שחקן הרבה יותר קשוח. בהתחשב בכך ובדרישות הנוקשות והמוצדקות הללו, נראה שהסכם בין איראן לארה"ב, אם היה לו בכלל סיכוי אי פעם, הולך ומתרחק.