בין תקיפה להסדרה: זו חצי שנה קריטית בזירה האיראנית

חצי השנה הקרובה היא תקופה קריטית בזירה האיראנית. עד סוף השנה אנו נדע לאן פנינו למול האיום האיראני - האם להסכם גרעין חדש, אולי תקיפה של אתרי הגרעין, או בכלל מצב ביניים מתמשך של דשדוש הסלמתי מסוכן אותו אנו חווים כבר חמש שנים.

תקיפת אתרי הגרעין יחד עם ארה״ב, בעיתוי הנוכחי היהת מביא לתוצאה הטובה ביותר עבור ישראל. נכון, איראן הייתה מגיבה גם נגד ישראל וגם נגד כוחות אמריקאים במזה״ת, ותגובה לתגובה מייצרת דינאמיקה של הסלמה. זו הסלמה הנוגדת את האינטרס האמריקני. טראמפ רואה במלחמות דבר בזבזני, והכריז כבר שהוא רוצה לסיים מלחמות ולא להתחיל.

באמצע חודש מאי יפוג האולטימטום של הנשיא טראמפ. כזכור, במכתב ששלח לחמינהאי הוא הזכיר כי היה ולא יושג הסכם בתוך חודשיים תבוא תקיפה צבאית. כנראה שאולטימטום זה תורגם להערכות ישראל למבצע צבאי באיראן בחודש מאי (מועד תום האולטימטום). ברם, על פי הפרסומים האחרונים טראמפ עצר את המבצע הזה. ככל הנראה מחשש להסתבכות אמריקאית במלחמה או משום שהוא מעדיף הסכמים (כפי שאמר יותר מפעם אחת).

כאמור, ארה״ב מעדיפה את המסלול הדיפלומטי להסכם. אבל לא ברור האם המטרה היא פירוק מוחלט של תכנית (המודל הלובי) או רק הגבלה של התוכנית (מודל הסכם אובמה). כך או כך המו״מ הישיר התחיל. ואם לשפוט על פי העובדה שהוא ממשיך, הרי שהצעות הפתיחה האמריקאיות לא כללו דרישת פירוק, שהיא ״נון סטרטר״ איראני. שני דברים חשוב להבין כאשר נכנסים למו״מ עם איראנים: הם מתוחכמים, והם מקצוענים. יש לקוות שגם הצד האמריקני יאמץ זאת, הוא חייב לרדת לפרטים, וחייב להציב תאריך יעד לסיום המו״מ. אחרת המנהיג ישיג את שלו - מו״מ אינסופי וחסר תכלית.

תאריך נוסף שיש לזכור הוא ה-14 באוקטובר. זהו התאריך האחרון של הסנפבק. כלומר המועד האחרון בו יכולות גרמניה, צרפת ובריטניה, להכריז כי איראן אינה עומדת בהסכם הגרעין ולפיכך הן מפרקות אותו. צעד זה מהווה סיכון משמעותי לאיראן. גם משום שהדבר משית מחדש את הסנקציות הכבדות של מועצת הביטחון (ללא זכות ווטו לרוסיה וסין), וגם ובעיקר משום שהתיק הגרעיני האיראני מועבר למועבי״ט. גוף זה, הוא היחיד שיכול לנדות את איראן מהקהילה הבינ״ל. ואיראן לא רוצה זאת. איראן רואה עצמה כמדינה לגיטימית ובעלת מעמד וכבוד בין העמים, היא לא רוצה להיות צפון קוריאה, וזה מקרב אותה לשם.

הדרך האיראנית להתמודד עם מצוקה זו יכולה להיות בשני נתיבים: הסלמה ומשיכת זמן. נתיב ההסלמה באמצעות פרישה מהאמנה הבי״ל למניעת תפוצת נשק גרעיני (NPT), דבר המשחרר אותה להעשיר אורניום גם לרמה צבאית (90%). זה יעיל אבל מקרב עליה תקיפה צבאית של קואליציה. הנתיב השני בטוח - משיכת הזמן. איראן תנסה לבקש דחייה למועד הסנפבק (הארכה של פרק הזמן התחום באוקטובר).

לסיכום, מוקדם להספיד את תרחיש התקיפה הצבאית המשותפת. סביר כי המו״מ ייכשל או יימשך מעבר לגבול הסבלנות של טראמפ. הנשיא לא יירצה להצטייר כחלש, ולכן האופציה הצבאית נשארת על השולחן. זהו כלי לחץ חיוני כי בהעדר איום תקיפה המו״מ ייכשל בוודאות. ולבסוף נשאלת השאלה האם ישראל יכולה להסתפק בהסכם גרעין, או שמא רק תקיפה תביא להסרת האיום. והתשובה תלויה בסוג ההסכם ובעומק האכיפה שלו. הסכם המפרק את תשתיות הגרעין, והנוגע לכל מרכיבי תוכנית הגרעין האיראנית (העשרה, טילים, קבוצת הנשק) הוא הסכם מצוין בתנאי שיש משטר פיקוח קפדני ויכולת אכיפה של הפרות, ובתנאי שתמיד מוחזקת כשירות צבאית לתקיפה כאמצעי הרתעה מייצב.