"אני עדיין לא מוכן לנחיתה, אבל אני בהחלט בהנמכה ורואה את המסלול שם למטה", כך תיאר ב־2023 מייק האקבי את האופן שבו הוא רואה את הפרק האחרון של חייו.

בגיל 70, אחרי עשרות שנים באור הזרקורים וקריירה נקייה מכל רבב, האקבי הביע שאיפה אחת: "אני רוצה לסיים טוב", אמר לקהל שנקבץ לשמוע אותו בכינוס דתי בצפון קרוליינה. ניכר היה שדיבר מעומק ליבו.

שנה וחצי אחרי, המושל לשעבר של ארקנסו, המנהיג החברתי, המטיף הדתי הפופולרי, איש התקשורת והמכירות שהוא תעשייה של איש אחד, לא יכול היה לחלום על סיום טוב יותר – לפחות כרגע – של פעילותו הציבורית. הנשיא דונלד טראמפ בחר בו לשגריר ארה"ב בישראל, תפקיד שבו יחל ככל הנראה מחרתיים, ביום חמישי.

כלומר, עבור מייק האקבי תפקיד השגריר בישראל הוא שיא בקריירה הציבורית שלו. או כלשונו, באירוע שנערך לכבודו לפני כמה חודשים, "הריגוש, השמחה והשיא הגדולים ביותר של חיים שלמים - חיים של אהבה לארץ ישראל ולעם היהודי".

לא דומה לאיש מקודמיו

האקבי לא דומה לאף אחד מעשרות האמריקנים שכיהנו כשגרירי ארצם בישראל מאז הוקמה המדינה. רובם היו דיפלומטים מקצועיים שרצו לשרת במדינה החשובה להם ולאמריקה. האקבי מגיע ממקום אחר לגמרי - הוא פשוט מאוהב, וכך סיפר בשימוע שנערך לו בסנאט לפני שלושה שבועות:

"ביקרתי בישראל לראשונה בקיץ 1973, שלושה חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים. הייתי בן 17. עם שכני לחדר בקולג', שאביו העשיר שילם על הכרטיס (האקבי הגיע ממשפחה דלת אמצעים). ביקרנו גם ביוון, סוריה, לבנון, ירדן ומצרים. אך לישראל היתה עלי השפעה שנמשכת עד היום, וקשה לי להסביר אותה. בעיניי זו עדיין הארץ המובטחת".

ואכן, ב־52 השנים האחרונות ביקר האקבי בישראל כ־100 פעמים, כלומר פעמיים בשנה בממוצע, והביא עימו בעיקר מאמינים נוצרים שעימם סייר באתרים הקדושים לנצרות. באותם ימים דווקא המפלגה הדמוקרטית נחשבה לתומכת הגדולה של ישראל, בעוד הרפובליקנים, שאליהם משתייך האקבי, היו מסויגים. אלא שהתאהבותו של הכומר והמנהיג הקהילתי הצעיר בישראל הפכה אותו לאחד מחלוצי הנצרות האוונגלית שתרגמו את אהבתם הדתית כלפי ישראל לתמיכה פוליטית מעשית. ברבות הימים כמעט כל המפלגה הרפובליקנית אימצה את גישתו.

האקבי היה פורץ דרך בהיבט נוסף. בשעה שכמעט כל המערכת הפוליטית בארה"ב, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד, האמינה במשך שנים ברעיונות כמו "שטחים תמורת שלום" ו"שתי מדינות לשני עמים", האקבי חשב שמדינה פלשתינית היא הצעה "לא ריאלית".

על הרעיונות שישראל תיסוג מיו"ש הוא אמר כבר ב־2015: "הייתי לבד בהרבה דברים בחיי, ולא אכפת לי להיות לבד (כי) אני מרגיש שהדבר הנכון הוא לעמוד לצד ישראל ולוודא שיש לה את הזכות לאבטח את מולדתה בגבולות בטוחים וניתנים להגנה".

השגריר החדש מסרב להוציא מפיו את המילה "כיבוש". הנימוק: "זה נשמע כאילו ישראל גנבה אדמה של מישהו אחר", בעוד לישראל "יש שטר בעלות על יהודה ושומרון", שהוא התנ"ך.

גם המילים "הגדה המערבית" לא יעלו לעולם על שפתיו כי "אין דבר כזה", כלשונו, ובמקומן הוא מקפיד לומר "יהודה ושומרון".

יתרה מכך, בכמה הזדמנויות רמז האקבי שליהודים יש זכויות היסטוריות בחבלי ארץ אלה - יותר מאשר לאמריקנים על אמריקה. "אם הייתי אומר שאנחנו האמריקנים צריכים לסיים את 'הכיבוש' שלנו במנהטן, אני די בטוח שאת רוב האמריקנים זה היה מצחיק", אמר וציין שמנהטן קיימת "רק" 400 שנה, ולא 3,500.

הצהרות אלה ניתנו בין היתר בתל שילה, במעלה אדומים, ביקב פסגות ובנקודות נוספות ביו"ש שבהן ביקר האקבי עשרות פעמים. באחת הפעמים הוא אפילו אמר שהיה קונה דירה באפרת אילו היה יכול. חשוב לציין שלמסקנות האלה, שכיום נפוצות מאוד במפלגה הרפובליקנית, האקבי הגיע בעצמו. מכיוון שלשיטתו התנ"ך הוא המסמך המחייב והאקטואלי ביותר, אזי המסקנה הפרטית היא שכל ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, ולו בלבד.

כפועל יוצא, האקבי התבטא לא אחת גם בזכות החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון. מה עושים, אם כן, עם הערבים החיים באזורים אלה? "צריך למצוא הסדר פוליטי", השיב, אך לא פירט מה יהיה בהסדר הזה.

קשר אישי רב־שנים עם טראמפ

נושא קריטי נוסף לישראל, שהאקבי התייצב בו באופן מלא לימינה, הוא תוכנית הגרעין של איראן. רק לאחרונה התריע, שוב, כי "איראן מעמידה פנים שהיא רוצה את תוכנית הגרעין למטרות אזרחיות, אך כל מי שיש לו בראש משהו שהוא יותר מברוקולי יודע שהיא רוצה את הכוח הצבאי שהגרעין מביא איתו. אלה אותם אנשים שאמרו כי ברצונם להשמיד קודם את ישראל, ולאחר מכן את ארה"ב. ישראל היא המתאבן, ארה"ב היא המנה העיקרית".

עם זאת, האקבי לא בהכרח יתמוך מיידית בפעולה צבאית נגד איראן. בעבר הוא אמר כי "אין להיחפז בהפעלת כוח צבאי" מול הרפובליקה האסלאמית. העמדה הזו תואמת לחלוטין את גישתו של טראמפ - גם הנשיא מבין היטב את מהות האיום הנשקף מאיראן, אך כידוע לא נחפז להפעיל כוח צבאי.

ועדיין, לא קרבת העמדות היא שהביאה לבחירה של טראמפ בהאקבי לשגריר בירושלים, אלא קשר אישי רב־שנים. אף שהאקבי התמודד לזמן קצר נגד טראמפ בבחירות המקדימות של 2016, השניים הם חברים אישיים הרבה מאוד שנים.

הקרבה הזו, שכוללת גם את המשפחות של השניים, הביאה למינויה של שרה האקבי סנדרס, בתו של השגריר, להיות הדוברת של טראמפ בכהונתו הקודמת. כיום, אגב, היא ממשיכה את דרכו של אביה ומשמשת מושלת ארקנסו, האישה הראשונה בתפקיד ומי שעתידה הפוליטי בהחלט לפניה.

עם ניצחונו בבחירות 2024, טראמפ בחר בהאקבי לשגריר ארה"ב בישראל - משום שידע עד כמה ישראל חשובה להאקבי, אך גם כי ברור לו שהאקבי לא ייצא נגדו בשום מקרה. או כפי שהאקבי עצמו הצהיר עשרות פעמים: "אני איישם את המדיניות של הנשיא", וההקשר היה "גם כאשר דעתי תהיה שונה".

ואחרי כל זה נותרה שאלה אחת: עד כמה האקבי ינסה להיות אקטיבי ולקדם את עמדותיו - או יתפקד כשגריר שרק מעביר מסרים, כפי שקורה לא פעם? השגריר הקודם של טראמפ, דיוויד פרידמן, חש את משק כנפי ההיסטוריה וניסה להשפיע עליה.

האקבי בהחלט יודע להצליח כאיש מעשה, כפי שעשה כמושל הפופולרי של ארקנסו, אולם בעשרות השנים האחרונות הוא התמקד בקריירה תקשורתית־דתית ולא מילא תפקידים ביצועיים. החל מהשבוע הבא נדע האם בעשור השמיני לחייו האקבי ימנף את ההזדמנות שניתנה לו, כדי לשנות את מסלול ההיסטוריה של ארץ הקודש.