ישנם חלונות זמן היסטוריים נדירים, בהם ניתן להשיג הישגיים גדולים בטווח זמן קצר, זאת, שלא כמו בשגרה, בה ניתן להשיג הישגים קטנים בפרק זמן ארוך. הזדמנויות היסטוריות כאלו הן נדירות. אחת מהן, נקרית לפתחנו בימים אלה, במסגרתה ניתן לייסד בסוריה סדר חדש במחירים נמוכים יחסית ובסיכויי הצלחה גבוהים. עיצוב המרחב הסורי "ביום שאחרי" משטר אסד ישפיע על מאזן הכוחות במרחב כולו ויש בו כדי לייצר פוטנציאל לשינויים נוספים באזור.
כדי לממש הזדמנות זו, על ישראל להתנהל כמעצמה אזורית, לפעול באופן פרו-אקטיבי, "לחשוב בגדול" ולקבוע עובדות עוד לפני שאלה ייקבעו עבורה על ידי אחרים. חשיבה טקטית המוגבלת להישגים צבאיים ממוקדים או "ישיבה על הגדר" שמאפיינת את ישראל בעשורים האחרונים, תבלע בשינוי מציאות אסטרטגי שיוכתב על ידי מעצמות אזוריות אחרות ובראשן טורקיה.
פעולתה של ישראל במרחב הסורי אינה צריכה להבחן אל מול המציאות של האתמול, אלא אל מול המציאות של המחר. תפיסה זמנית של אזור החיץ ברמת הגולן, כמו גם שליטה ברום החרמון הם צעדים טקטיים שאינם מהווים מענה אסטרטגי הולם שיש בו כדי לממש את ההזדמנות הגדולה הנקרית בדרכנו.
את צעדיה של ישראל, יש לבחון אל מול הפעילות וההישגים האסטרטגיים של טורקיה במרחב, לרבות גודל השטח הסורי שיסופח דה-פקטו לטורקיה ומוטת השליטה הטורקית בפוליטיקה הפנימית הסורית, כמו גם למול ההישגים האסטרטגיים של איראן באזור בעשור האחרון. אסור שישראל "תרדם בשמירה" ותתבשם כדרכה בהישגים טקטיים-צבאיים במקום לנהל אסטרטגיה לאומית סדורה.
טורקיה, השקיעה במשך שנים בטיפוח בני ברית וביסוס מרחבי השפעה מהותיים בסוריה. היא כבשה הלכה למעשה, שטחים בסוריה, בעודה מגרשת אוכלוסייה כורדית מאזורים הגדולים פי כמה וכמה משטחי רמת הגולן. טורקיה קוצרת עתה את הפירות, מרחיבה משמעותית את גבולותיה על חשבון השטחים הסורים הנמצאים בשליטה כורדית ומבססת "מדינת חסות" פרו-אסלאמית סונית ביתרת השטח – מדינה שעלולה להיות עוינת לישראל.
אל מול זאת, בולט עיוורונה האסטרטגי של ישראל. מאז "האביב הערבי" ותחילת מלחמת האזרחים בסוריה ועד היום. ישראל היתה צריכה כבר ב-2012 ועוד לפני כניסת הרוסים לסוריה, ליצור קשרים אסטרטגיים עם הכורדים ועם הדרוזים בסוריה. הדרג הצבאי של ישראל בחר להתכנס לדל"ת אמות של הנוחות הטקטית-צבאית, ולהגדיר את הישגי המב"מ בתחומים אלו כיעדים אסטרטגיים בעוד הדרג המדיני, עצם עיניו לרווחה.
האסטרטגיה הישראלית התכנסה ל"איחולי הצלחה לכל הצדדים בסוריה" מתוך קוצר רואי באשר להזדמנויות הגיאו-אסטרטגיות שהונחו בפני ישראל עם פריצת מלחמת האזרחים בסוריה. כעת, בשנת 2024, המצב שונה אך העיקרון נותר זהה – חלון ההזדמנויות קצר, ואי ניצולו יהווה בכייה לדורות.
למול החתירה הטורקית לשמירת שלמות סוריה והפיכתה לפרו איסלאמית סונית אנטי ישראלית, על ישראל לשאוף לשינוי תוואי הגבול ולביסוס רצועת הגנה אפקטיבית בפני איומים עתידיים הכוללים ערעור השלטון הירדני, זאת לצד פירוק סוריה למרחבים המבוססים על החלוקות האתניות והדתיות הקיימות, תוך שאיפה ליצירת אזורי השפעה ישראליים.
בתוך כך, ניתן לזהות שתי קבוצות מרכזיות – הדרוזים, שהחלק הארי שלהם שוכן בתוואי השטח הסמוך לגבול עם ישראל; והכורדים, הנתמכים ע"י ארה"ב המצויים בחלקה הצפון מזרחי של סוריה. שתי קבוצות אלה, עשויות לשמש שותפות טבעיות לישראל, חיזוקן ישפר את מצבה האסטרטגי ויעגן את האינטרסים שלה במרחב.
באמצעות תמיכה פוליטית, כלכלית, ואף צבאית בהן, ישראל, בתיאום אמריקני, יכולה לסייע ביצירת אזורים אוטונומיים שיביאו ליציבות וימתנו דומיננטיות רדיקלית במרחב. אספקת אמצעי לחימה שנלקחו כשלל מלבנון ועזה, לצד סיוע הומניטרי וכלכלי, יכולים להוות בסיס לשיתופי פעולה ארוכי טווח שיעגנו את האינטרס הישראלי והאמריקאי באזור.
השינויים הדרמטיים במרחב מציבים בפני מדינת ישראל אתגר משמעותי אשר מחייב אותה לנסח מחדש את האינטרסים הגיאו-אסטרטגיים שלה באופן צופה פני עתיד. עליה למנף את הדיאלוג הגאו-אסטרטגי העדכני עם ארה"ב באשר לעתידו של האזור כמו גם את חוסר היציבות בסוריה, כדי להגן על האינטרסים המשותפים לה ולארה"ב ולבסס את מעמדה כמעצמה אזורית.
אל לה לממשלת ישראל להתבשם מהתפעלות תקשורתית באשר להישגים טקטיים-צבאיים באזור החיץ או ברום החרמון. זהו רגע היסטורי שאין להחמיצו. ישראל חייבת לפעול עכשיו – בנחישות, במהירות ובעיקר באומץ – כדי להבטיח את בטחונה וחוסנה בעתיד. וחשוב להדגיש: עצם התנהלותה של ישראל כמעצמה אזורית שאיננה חוששת מחיכוך, היא וקטור חיוני בביסוס חוסנה ומעמדה העתידי, גם אם המאמץ לא יביא לתוצאה המקווה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו