כשהעסקה נראית קרובה מתמיד, זה הזמן לדממה תקשורתית

אחרי טראמפ והאיום (האפקטיבי) שלו, ששערי הגיהינום ייפתחו על מי שלא ישחרר את החטופים עד כניסתו לבית הלבן - זה עובד. סוף־סוף דברים זזים - המנוע הבא שיסייע לקידום עסקה, תתפלאו, הוא שקט. דממה תקשורתית.

לא לחינם ביקש ראש הממשלה נתניהו מהצנזורה להחמיר את הפיקוח ולצמצם מידע שדולף מהמו"מ. הוא למוד־ניסיון. עשרות רבות של פרסומים לאורך 14 החודשים האחרונים פגעו במו"מ, במקום להועיל לו ולחטופים. הצדדים פזלו לא פעם לעבר הבייס שלהם ולא לעסקה. אם התקשורת תדומם מנועים - מנוע אחר, חשוב יותר, יניע ויעבוד עתה טוב יותר - מנוע העסקה.

כאשר פורסם בעבר שחמאס נסוג מדרישתו להפסקה מוחלטת וקבועה של הלחימה, מיהרו הנושאים ונותנים מטעמו להכחיש זאת ולשוב לדרישתם המקורית. כשהודלף שישראל הסכימה להיערך מחדש בפריסה שונה על ציר פילדלפי, שוב יצאה הכחשה. הפעם מהצד הישראלי. וכשנודע לתקשורת ואח"כ לציבור על חילוקי דעות בצוות הישראלי, או על כך שרה"מ נתן "מנדט רחב" ו"חבל נוסף" לצוות המו"מ שלנו, חמאס הבין שביכולתו לסחוט אותנו עוד והקצין את עמדותיו.

נזק רב במיוחד למו"מ גרמו הדיווחים על הגמשה ותפניות בעמדת הצוות הישראלי, ובמיוחד על חילוקי דעות בצד הישראלי. נזק רב אף יותר לחטופים הביאו הדיווחים המפורטים על תuכני הדיונים הפנימיים בצוות הישראלי, שדלפו ביוזמת צדדים שונים החלוקים אלו עם אלו - וניסו לקדם את עמדתם שלהם באמצעות התקשורת.

פרסומים רבים פגעו במו"מ, וכעת כשהסיכוי לעסקת חטופים גדל, דממה תקשורתית תוכל לקדם אותה

גם התנהלות המשפחות, שאין להאשימן בדבר, לא קידמה עסקה - ולא פעם הסיגה את המגעים לאחור, אף שבוודאי לא לכך הן התכוונו. חמאס, שנוכח בלחץ הכבד שהמשפחות (והתקשורת) מפעילות על הממשלה, סבר שניתן למשוך עוד ועוד את החבל ולהקשיח עמדות.

הכל עוד ילובן

החלב הזה כבר נשפך, אבל עכשיו אנא, בבקשה, שקט. כולם. זה כנראה קרוב מתמיד, אבל פרסומים תקשורתיים כאלה ואחרים יכולים שוב להפיל את הכל.

הן מתנגדי עסקת החטופים במתכונתה המסתמנת והן תומכי העסקה באותה המתכונת, אלה ואלה שבכל ליבם, להבנתי, למרות חילוקי הדעות ביניהם, רוצים מאוד בשיבת החטופים לבתיהם ולמשפחותיהם, צריכים, סליחה על הביטוי, לסתום עכשיו. כשהחטופים יחזרו, כולנו הרי נתרגש ונכאב ונבכה את סבלם ושובם, ורבים - גם את המחיר הגבוה, שיהיה קשה להשלים עמו.

עם פרסום תקשורתי ובלעדיו יהיו בעסקה רכיבים שנויים במחלוקת ציבורית קשה, כמו שחרור מחבלים "כבדים" ורבים, ויתור (זמני?) על כמה מהישגי השטח האסטרטגיים החשובים של המלחמה ושחרור חלקי של החטופים. לא כולם ישובו הביתה.

על כל אלה כבר התווכחנו כאן, וצעקנו את נשמתנו. הכל כבר לובן. הכל עוד ילובן, לאחר שיפורסמו הפרטים, קודם ההצבעות בקבינט ובממשלה.

אבל עכשיו, כדי שסוף־סוף יהיה באמת משהו אמיתי על השולחן "לריב" עליו, דרוש שקט תקשורתי, אם מרצון, ואם בכפייה, במצוות הצנזורה, שלטובת החטופים צריכה עכשיו להיות יותר מחמירה ופחות ליברלית.