הפטיש הכתום מאיים על חמאס: ממשל ביידן מסתיים, ואפשר להרגיש כבר את השינוי

איך אמר דאגלס הדגול מארי: ב־20 בינואר, עוד כחודש וחצי, ינחת על העולםפטיש כתום ורב עוצמהוהכל ישתנה. עוד לפני שהוא נוחת כבר מסדרים את עצמם החלקים השונים בפאזל כדי להתמקם בפוזיציה הטובה ביותר. יש כבר כמה התפתחויות שקשורות לניצחונו: למשל, כל מה שישראל עושה מקבל תוספת של מכפיל כוח. יש הפסקת אש בלבנון, שישראל מרגישה חופשית לאכוף בעצמה.

אחד המעצורים במהלך נגד חיזבאללה היה בתחושה שבעידן ביידן אין שום דרך להגיע לסיום המלחמה. גם זלנסקי מרגיש בשינוי, ובאוקראינה צפויים תהליכים שיביאו את המלחמה לקראת סיום. האיראנים ביטלו תוכניות נגד ישראל. ושלשום, הפטיש הכתום הודיע לחמאס שהם יחטפו "משהו מהגיהינום" אם לא ישחררו את החטופים עד 20 בינואר.

כל עוד ביידן היה הנשיא - היה לארגון הזה קו חיים. התנהלות הממשל האמריקני תרמה לשרידותו, שירתה את מסע הדה־לגיטימציה לישראל בעולם ועיכבה אספקת ציוד מלחמתי. טראמפ יחתוך את קו החיים של חמאס.

האיום הזה של טראמפ משפיע גם על פוטין, שמקיים שותפות ארוכת שנים עם חמאס ויכול להפעיל לחץ לשחרר את החטופים. אם יעשה כן, סביר שגורמים בישראל ימהרו להעניק לו לגיטימציה בינלאומית – תמורת מה? מבחינת ישראל רצוי ששחרור החטופים יהיה מנותק מהממדים האחרים של המלחמה: סידורי הביטחון ושאלת השליטה בעזה. זה חייב להתבצע כך ששחרור כל החטופים החיים יתרחש בפעימה אחת, כאשר הוויתורים הישראליים מתפרסים על פני מרחב זמנים מסוים.

סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מלמד שקרוב למחצית הציבור היהודי בארץ תומך בפתרון שכרוך בממשל צבאי ברצועה. במסגרת הלחצים על חמאס נעשה עכשיו מאמץ שצה"ל ישתלט על חלוקת האספקה ברצועה. זה כרגע המכשיר השלטוני העיקרי של חמאס. שאלת מי ישלוט נשארת מעורפלת, וצריך לנתק אותה מנושא שחרור החטופים.