שקט בלתי אופייני השתלט בימים האחרונים על ההנהגה הישראלית. מאז שצה"ל החל להלום בחיזבאללה - ובשונה מהמלחמה בחמאס שאליה התלוו החלטת קבינט מפורטת ומבול של הצהרות מפי נתניהו וגלנט - בכל הנוגע לצפון, השניים ממעטים לדבר.

הם מסתפקים בהודעות כלליות על אודות "החזרת התושבים בבטחה לבתיהם" כפי שהחליט הקבינט, או באמירות כגון "נסראללה מבין את המסר", כדברי נתניהו אתמול. מה בדיוק אומר המסר הזה? מהו היעד הקונקרטי שישראל רוצה להשיג? האם פניה למלחמה מלאה? למבצע מוגבל? לפגיעה בתשתיות לבנון?

גם בישיבת הממשלה אתמול וגם בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת לאחר מכן, נתניהו בחר במדיניות העמימות. "אנחנו בצומת גורלי לעתיד המדינה. כל הנושאים האחרים צריכים להידחק עכשיו. סגנון הפעולה מול חיזבאללה יימשך", אמר בחלק הסגור של ישיבת הממשלה. מה פירוש "סגנון"? אנחנו מדברים פה על אופנה או על מלחמה?

וייתכן גם שישראל שומרת על עמימות, פשוט מפני שהיא עצמה טרם החליטה עד כמה להגביר את הלהבות, והאם אכן ללכת למלחמה בקנה מידה מלא. ייתכן שיש החלטה, אך היא מוסתרת מהציבור הישראלי ומהאויב המאזין כדי לבלבל את נסראללה ופטרוניו בטהרן, ולאפשר להם מרחב התקפלות, בטרם ישראל תכה בהם בעוצמה גבוהה יותר.

חיית טרף אלימה

בתוך הערפל הזה נראה שדבר אחד אסור שיקרה: אין לפספס את ההזדמנות לשלול מחיזבאללה מקסימום יכולות, גם אם ישדר פתאום סימני התרככות. אחת הטעויות הקשות שנתניהו עשה בעשור וחצי האחרונים, היא הרגלת מערכת הביטחון והציבור בישראל לנהל חיי שגרה תחת תנועת המלקחיים של איראן. העיוורון הזה עלה לנו ביום השמד של שמחת תורה.

מאז, צה"ל השמיד את רוב היכולות של חמאס, אך זה עדיין לא המצב מול חיזבאללה. שכן אף שישראל הפליאה את מכותיה בו בשבוע האחרון, צבא הטרור השיעי הוא עדיין חיית טרף אלימה ומסוכנת. ואחרי מה שעברנו ב־7 באוקטובר, כל בר דעת מבין שאין לנו את האפשרות לחיות בצילה המאיים.

במילים אחרות, כיוון שישראל כבר ממילא במצב מלחמה, ומאחר שנסראללה נתן לנו את כל הצידוקים לחסל את צבאו, עלינו למצות את ההזדמנות. המחירים כבדים והסיכונים רבים. אך על אף הקושי שבדבר, הנכונות הישראלית לטפל בבעיה כעת תשתלם בטווח הארוך. כי גם אם נחטוף טילים במרכז הארץ, כשנזדקף וננער את האבק בתום המערכה - נוכל לעשות זאת בראש זקוף, אחרי שהסרנו מעלינו את איומי נסראללה.

חיסול המלקחיים האיראניים

מעבר לכך, אחרי השמדת זרוע אחת של המלקחיים האיראניים באמצעות חיסול חמאס, מכה אנושה לחיזבאללה כעת תחסל גם את הזרוע השנייה. בכך, ישראל גם תיחלץ מטבעת החנק שאיראן כורכת סביבה כבר עשרות שנים, וגם תקריס פרויקט שהמנהיג המטורף שלה, עלי חמינאי, השקיע בו עשרות מיליארדי דולרים. נראה שסוף־סוף ישראל מיישמת את המשפט "אם אתה רוצה לירות - תירה, אל תדבר". זו הדרך הנכונה והבטוחה להחזיר את המזרח התיכון להיות מרחב בטוח ושואף שלום.