ממשלה אטומה שמחסלת את הערבות ההדדית: ישראל אינה עוד אותה המדינה

מהיום ישראל אינה עוד אותה המדינה. משהו יסודי שעמד בבסיס קיומה נשבר. אותה ערבות הדדית שחיברה בינינו, שגרמה לנו לדעת שבעת מצוקה נעשה הכל זה בשביל זה ושהמדינה תלך עד קצה העולם בשביל כל אחד מאיתנו - המשהו הזה מת ביחד עם ששת החטופים במנהרות ברפיח.

המשהו הזה הוא שהוציא מאות אלפים לרחובות. זה לא היה רק מפגן הזדהות וכאב עם החטופים, אלה שמתים ואלה שנותרו מאחור בעזה. זאת היתה זעקה שבר על מה שאבד: הבנה שבישראל מכהנת היום ממשלה שבעבורה קידוש הקואליציה חשוב מקידוש החיים, וציר פילדלפי (שהפך לפתע למרכז היקום) חשוב מ־101 חטופים ומעתידה של מדינה שלמה שצוללת לתהום.

לא סתם מיהר רה"מ בנימין נתניהו להתקשר למשפחות החטופים שגופותיהם הוחזרו. הוא לא נהג כך רק לפני שבועיים, כשהוחזרו גופותיהם של ששת הקיבוצניקים מניר עוז ומנירים, שגם הם נרצחו בשבי. בחושיו הפוליטיים המחודדים, נתניהו הבין שהסף נחצה. סינוואר אכן אשם ברציחתם, אבל הציבור מבין שממשלת ישראל שנמנעת בעקביות מחתירה להסכם תרמה את חלקה להפקרתם.

בניגוד לדבריו של נתניהו, לישראל יש חלק פעיל במסמוס העסקה ובדחייתה. תחילת בטענה, שכעת הופרכה סופית, שהלחץ הצבאי מסייע לעניינם של החטופים. ההפך הוא הנכון - הלחץ הצבאי מסכן אותם, וצריך לומר זאת בבירור. שלושה מבין החטופים שנרצחו - כרמל גת, עדן ירושלמי והרש גולדברג־פולין - היו אמורים להשתחרר במסגרת שלב א' של העסקה, וחזרו הביתה בארונות.

נתניהו, כדרכו, לא דייק גם בפרטים נוספים. בהנחייתו הוספו עיזים למתווה שהוא עצמו אישר בשלהי מאי, כולל ההצבעה השערורייתית בקבינט ביום חמישי האחרון על הישארות בציר פילדלפי. הוא גם כפה מפות על צה"ל, ובאופן כללי עשה הכל כדי לוודא שהמשא ומתן לא יתקדם. הוא כמובן יטען שהכל נעשה בשם ביטחון ישראל, אך העובדה שכלל גורמי הביטחון חולקים עליו אמורה לפחות להעלות תהיה אם החלטותיו לא הונחו משיקולים אחרים - פוליטיים, משפטיים ואישיים.

בסרטון שפרסם אתמול בצהריים, נראה נתניהו מנותק ומתוכנת. ראש הממשלה, שכבר 50 ימים לא עונה לשאלות (וכבר שנה לא התייצב לראיון עיתונאי בעברית), ממשיך לשגר סרטונים מבוימים בשם "רעייתי ואני". על נשיאה באחריות ועל התנצלות אין מה לדבר, כמובן. נתניהו ממשיך לנהוג כאילו העניין לא נוגע לו. ההפקרה, אז ומאז, היא עניינם של אחרים - הוא אחראי רק להצלחות.

אם כן, מה הפלא ששריו נוהגים כמותו? השר לביטחון לאומי שדרדר את הביטחון האישי בכל מדד מאשים אחרים בכישלונותיו, ושר האוצר שדרדר את הכלכלה בכל מדד סבור שהוא זכאי למדליה על מצוינותו בתפקיד, ועוד לא דיברנו על שרת התחבורה, שהתעופפה להודו בעודה אחראית כאן לטקס האסוני של 7 באוקטובר. וכל זה קורה כשברקע נמשך המחדל בצפון, והאינתיפאדה מתרגשת עלינו ביהודה ושומרון, והמשבר הכלכלי מתעצם, וכך גם ההבנה של האזרחים שהם לבד בסיפור הזה. לבד לגמרי. כי בישראל 2024 מכהנת ממשלה אטומה ולא כשירה, שתחתיה אבדה הערבות ההדדית, ואבדה גם ישראל שהיתה.